במישור רותם, שבנגב, מסתובבות חופשי מפלצות ענק שמהלכות על אדמת המדבר ומסיעות על גבן 185 טון של עפר. עובדות 24 שעות שבעה ימים בשבוע. אבל בלי האדם שמפעיל את המפלצת היא לא תזוז מטר. תכירו – צביקה שוקרון, מפעיל ב'מפעלי רותם אמפרט נגב', צביקה נוהג בענקים …

יש מקום אחד בארץ בו מסתובבות – ״מפלצות״, שטח המחיה שלהן כ-2000 דונם בו "המפלצות" נעות בחופשיות. נכון, נוהג בהם אדם אבל הן כה גדולות שבקושי רב רואים את האדם, הוא כל כך קטן שנראה שהמפלצת נוהגת בו ולא הפוך.

הגעתי למישור רותם לפגוש – "מפלצות", חוקרים מצבעים על כמה זנים, שש מהתפוצה היפאניות מהמשפחת הענפה של איטאצ׳י, שלוש קשישות מזן ׳דרסר׳ שנולדו באמריקה מהמשפחה הענפה של קטרפילר. המפלצות מקבלות אוכל וטיפול אוהב, (לפעמים קצת קשוח) ממאיר שוקרון, מנהל המוסך. יש כאלה שהדביקו להן את הכינוי 'שמונה על שמונה' (שמונה מ׳ גובה על שמונה מ׳ רוחב), לא משנה איך קוראים להן, כל מי שרואה אותן נותן להן כבוד, והרבה כבוד ומפנה להן את הדרך.

כאמור ביום בהיר וצח ירדתי לנגב, למישור רותם, שם נחה עיר כדולה שכולה צינורות וארובות 'רותם אמפרט נגב'. המקום נח בשלווה מדברית כלוא בין שני כבישים חשובים כביש 25 שיורד מדימונה לצומת ערבה, וצפונית לו כביש 31 שיורד מערד אל ים המלח. בשטח הענק הזה כורים, פוספטים. תפקידן של ה"מפלצות" לשאת כמויות ענקיות של עפר ולהעלות אותן אל המפעל. מפלצות הענק יכולות לשאת על גבן בקלות 185 טון, מחפר ענק או טרקטור בן דוד קרוב של המפלצות ממלא עפר בכף הענקית כל כף כזאת מכילה כ-10 טון. ועכשיו נעשה קצת סדר בשמורה לגידול מפלצות. המפלצות אלה מכונות ענק שמובילות אדמה. בכל אחת נוהג אדם וביום צח וקר מאוד ירדנו עד לדרום מזרח הנגב כדי לפגוש את מי המפעיל, צביקה שוקרון שהופך להיות קטן שמפעיל את משאית הענק של היצרנית איטאצ׳י.

צביקה, בעוד ימים אחדים (בנפש חפצה) קופץ לעשור השישי של חייו. לצביקה שלושה ילדים בוגרים, (כולם נשואים מסביר האב הגאה), שישה נכדים (שגורמים לי אושר רב מסביר הסב המאושר.), צביקה אחד ממפעילי הכלים הענקיים שמסתובבים במישור רותם, הוא עובד במפעל רותם אמפרט למעלה מ-25 שנה, עשה במפעל כמה תפקידים, ממפעיל טרקטורים ועד מנהל משמרת, לאחרונה חזר אל התא הקטן בראש המכונה כמפעיל. את צביקה פגשתי בליבו של מכרה עמוק במישור רותם, הוא המתין לנו במרפסת הענקית, על הכלי ומתחת נמתח בגדול שם היצרן, איטא׳צי. צביקה המתין להעמסה, המוכנה שלו רוטטת בחוסר סבלנות עד שתגמר העמסה של מפלצת דומה, הכף הענקית של השופל מעלה טונות של אדמה שעולה לגובה עד שהעפר ממלא את הארגז. עוד מעט יגיע תורו של צביקה להיכנס אל מתחת לכף של השופל. בנקודה הזו נפגשנו.

לא כל רכב מורשה להיכנס למכרה, אורחים כמוני ומפעילים יורדים למכרה עם טנדרים מיוחדים, רכבי ארבע על ארבע. הנהג דיווח לצביקה שאנו מגיעים. הטנדר, הבריון נראה כחגב ליד הכלי הענקי, בחלקו האחורי מורכב מוט גמיש גבוה מאוד ובקצהו דגל כדי שהמפעילים יראו את הטנדר. צביקה הוריד עבורי בלחיצת כפתור את המדרגות, טיפסתי 22 מדרגות עד למרפסת.

ממרפסת האיטאצ׳י הכל נראה ננסי, השופל שבדרך כלל על פני הקרקע ענק, נראה מכאן כגור קטן של האיטאצ'י שבא לאם לפינוק ויניקה. אחרי כמה צילומים על המרפסת הוזמנתי כלאחר כבוד אל התא הקטן של המפעיל בקצה המרפסת. התא מרווח עם מקום למפעיל ונוסע. כעין גומחה בולטת במרפסת. צביקה תפס את מושב הנהג, ואני לידו במושב נוח. צביקה כיוון את ההגה שיהיה לו נוח. לא התאפקתי ושאלתי מה מידות הצמיג? "40,000 X 57" לחש לי, פי שלוש ממידת אדם. "צביקה" המשכתי לנדנד בשאלות

"הרי אתה לא רואה דבר בצד הימני שלך, איך אתה נוהג?" צביקה חייך ברחמים: ״נכון, יש לי שטח מת, אבל יש לי מראות שאני רואה דרכן מה נעשה בצד ימין של הכלי, ואפילו מה נעשה ממה מתחתי." צביקה מפעיל קפדן ומסודר הוראות הבטיחות נוקשות: "אין לזוז עם הכלי לפני שנותנים צפירה ארוכה" מסביר לי בסבלנות

"דבר נוסף אף רכב אסור לו להגיע לכאן פרט לטנדרים המיוחדים, רק להם מותר לנוע כאן, הם מצוידים במוט ארוך עם הדגל כך שאנו רואים אותם בלי בעיות.״

צפצוף למטה יוצאים למרפסת לקראת בואה של מיכלית הסולר לתדלק את האיטאצ׳י: המיכל של הכלי מכיל 3000 ליטר סולר, צריכת הסולר 50 ק״מ ל-100ליטר, זאת אומרת צריכת הסולר ליטר לחצי ק״מ, סיום משמרת של שמונה שעות הכלי שתה 2,700 ליטר סולר. שלושה צפצופים, והשופל קרא לנו: ״הרכב לא יזוז עד שלא יבדקו כל מערכות הבטיחות, אם המדרגות יהיו למטה מערכות של חיישנים יתנו התראה והרכב לא יזוז עד שלא אקפל אותן.״ עתה צביקה משלב הילוך, הסולר מוזרם למנוע. בתוך התא המפעיל שומעים את הרעש אם החלונות פתוחים הרעש חזק מאוד. ״יש כאן כשנים עשר מערכות שנשלטות על ידי מחשבים עצמאיים, שני צמדי גלגלים האחוריים נשלטים על ידי מערכת חשמלית, צביקה כבר יושב בעמדת הנהג, מטיב את עצמו שולח מבט בחלון המחשב הגדול עובר על כל המערכות, משחרר צפירה ארוכה והנה הענק רוטט וזז קדימה אל השופל. הוא חייב לעשות סיבוב, ולהגיע עם האחוריים לנקודת ההטענה. הגה מסתובב בקלות בידיו כאילו זה מכונית פרטית מאוד עדינה. רגע לפני הנסיעה לאחור צביקה שולח מבט אל שורות המראות הענקיות ומבט אל מסך הטלוויזיה שמראה לו בדיוק מה קורה מאחור.

"מי יכול לנהוג על כלי כזה, צריך רישיון מיוחד?" שאלתי.

"כל בעל רישיון נהיגה למשאית מעל 15 טון יכול לנהוג. אבל, הוא חייב לעבור קורס של שבועיים וטסט אצל מאיר שם טוב, מנהל המוסך. יש לו את האישור מחברת איטאצ׳י היפאנית לבחון את הנהגים.״ במשך יומיים יושב המתלמד לידי צביקה ורק רואה, "רק אחרי יומיים אני נותן לו לנהוג מעט רק אחרי שבועיים של עבודה צמודה למדריך הוא ניגש לטסט."

כף אחת של השופל נוחת על הארגז, כדי שחלילה לא יפגע המפעיל הוא מוגנת בתא פלדה ומעליו נמתח גג מתכת ארוך, בדרך כלל העמסה לוקחת כעשר דקות, מכאן מתחיל הטיפוס עם החומר במעלה הארוך, עד לנקודת השפיכה ליד המסוע הארוך שמוביל להפרדה בין אדמה לפוספטים.

החוק מחייב את מפעלי רותם לשקם כל מחצבה שהסתיימה בה העבודה, לכן, אחרי שגמרו לחצוב את החומרים האדמה חוזרת למקומה, ממלאים את המחצבה, ובחלק העליון מניחים שכבה עבה של מחצית המטר של המינרליים שהיו במקום עוד לפני החפירה, כדי שאדמת המדבר תמשיך לעבוד. המקומות בהם הייתה פעם מחצבה מתחילים להפריח את המדבר בעזרת נטיעות של צמחי מדבר.

צביקה גר בבאר שבע, כבר סיפרנו שהוא אב גאה לשלושה ילדים בוגרים, נשואים שגרים בסביבה שלו. הוא מאוד קשור למשפחה ומספר בגאווה על לילות שישי שבהם מתכנסת המשפחה לארוחת שישי. אשתו מנצחת על ארוחת השבת והנכדים מסביבו. "העבודה כאן בשלוש משמרות, מסביב לשעון, בכל יום יש שלושה צוותים של משמרת בוקר, צהרים, ולילה שמאיישים את הכלים. משמרת הלילה עושה את הבדיקה של הכלים וטיפול. יום שישי זה היום היחיד שבו מבוטלת משמרת הצהרים, כך שאם הוא עובד בוקר בשעה שתיים הוא פנוי להכנות אחרונות לפני בוא הילדים והנכדים לארוחת שישי, אם הוא עובד לילה, הוא עוזב את המשפחה בשעה 10:00 בלילה, שותה קפה ועם עוגה ויוצא למשמרת הלילה שלו.

במידה והוא במשמרת בוקר הוא יוצא מהבית מתחיל בשעה שש בבוקר, ההסעה לוקחת אותו למפעל, כשעת נסיעה, הוא מחליף בגדים ועולה לעבודה על הכלי, בכל משמרת הוא עושה כעשר 'נגלות', בחישוב זהיר הוא מנייד בכל משמרת כ-1800 טון של אדמה.

כל נגלה לוקח להגיע לאיזור בו שופכים את החומר כעשרים דקות. צביקה מאוד מרוצה ממקום העבודה שלו, דואגים לי כאן להכל, המשכורת בסדר וגם העבודה, תראה אני עובד כאן למעלה מ-25 שנה ואתה חושב שהייתי נשאר לעבוד אם היה לי לא טוב?

שאלתי אותו: ״אתה בטח מביא את הנכדים לעלות על הכלים ולשבת לצידך.״

צביקה התבונן בי בתימהון ואחר נזף בי: ״השתגעת, אסור להביא לכאן אף ילד, גם מבוגר שרוצה להצטרף לנסיעה צריך תיאום ואישורים מפה עד הודעה חדשה.״ מפעם לפעם מגיעים בני המשפחה בחגים ואירועים מיוחדים, רק אז הילדים והנכדים יכולים להגיע ולראות איפה עובד סבא.״ סיפר לי בגאווה שהבן שלו גם עובד בחברה, לאחרונה הוא התחיל לעבוד כחובש במפעל, דור שני לעבודה במפעלי ׳רותם אמפרט בנגב׳

שנפרדתי מצביקה ויצאתי לשערי המפעל עצרתי לרגע בכיכר הגדולה בכניסה למפעל, באמצע הכיכר ניצבת מפלצת ענקית מעוטרת בעצי דקל שנראים ננסים לעומתה. זהו כלי של חברת 'יוקליד' האמריקאית, איטאצ'י המודרנית החליפה אותה. משאיות הענק של 'יוקליד' האמריקאית סיימו את תפקידם ולכבודן האנדרטה, עתה מתכננים במפעל להקים מוזיאון במקום.