לפני כמה שנים העליתי את הכתבה הנ"ל. מודה, באותם הימים, לא הבנתי מהחיים שלי באורחות הים והשייט, התייחסנו לסקיפר שלנו, כוכב הכתבה (שהוא חבר טוב ויקר שלנו), כנודניק שמקפיד מדי על הנחיות וכללי בטיחות לא מובנים. היום, במבט מפוקח וגם אני כבר 'סקיפר' אני יודע את גודל האחריות שחברינו ה'סקיפר' נטל על עצמו, באותם הימים הוא היה סקיפר טרי, לא מנוסה. הכתבה היא מבוא לשייט מתחיל

וכך התחילה הכתבה …שלושה זוגות של 'עכברי יבשה' (למעט אחד) יצאו להפלגה באיים הציקלדים, ים נוח, איים מקסימים ביופיים, מפרצים עם מים צלולים בצבעי טורקיז, ארוחות בוקר על הסיפון, וגם סערה אחת. הפלגה שבוע על יאכטה בין איי יוון

נתיבו של מטוס הטס לאירופה עובר לעיתים מעל איי יוון. אז, העיניים שלי נצמדות לחלון. המבט חולף על פני הים הכחול שבתוכו שרועים האיים, כתמים כהים ששולחים אצבעות יבשה לים. המפרצים נראים זעירים מלמעלה וצבע המים בהם תכול משגע, קוביות זעירות לבנות מסמנות את הבתים ליד החופים. לעיתים גם מבחינים באנייה גדולה שחוצה את מרחב המים. כשנעלם המראה היפה אני נוהג להוסיף אנחה, פעם, כן פעם, אפליג לאיים האלה. עד שהחלום הפך למציאות שניצבנו מול היאכטה בנמל הקטן בלאווריו, ולפנינו היאכטה שתהפוך להיות הבית שלנו לשבוע הפלגה, בין האיים הציקלאדים.

יותר מ- 20 איים נחים בים התורכיז הצלול של האיים הציקלאדיים, רוב האיים, מיושב, ומקור הכנסה החשוב תיירות. כל הנפלא ביוון נמצא בהם: בתים צבועים בלבן בוהק שנושקים למפרצים קסומים, חופים פראיים סלעיים או עם חוליים רכים, כיפות כנסיות בצבעי כחול וטורקיז, טברנות יפות שבהם מוגש אוכל יווני מעולה, חוץ ממרחבי הים הצלול יש גם תושבים מאירי פנים. ההיסטוריה של האיים מתחילה ב-5000 לפנה"ס. התרבות הציקלאדית יצרה את בניית בתי אבן, את בניית סירות מתקדמת וחצבו בשיש פסלים לאלים התפתחות תרבותם החלה עוד בשנת 3000 לפנה"ס. הרבה מלחמות עברו על האיים הנחשקים, קירבתם לחוף, המרחק הקצר יחסית בין אחד לשני הביאו צבאות כיבוש ושודדי ים שמיררו את חיי התושבים. הרומאים תרמו לפיתוח המסחר באיים, מכאן יצרו קשר עם מדינות הים התיכון. דילוג מהיר על ההיסטוריה מביא אותנו לשנת 1453, האיים נכבשו בסערה ע"י התורכים שהשאירו את התושבים טרף קל לחבורות של שודדי ים. התושבים הנפחדים נסוגו להרים במרכז האיים ונבנו ערים רבות מוקפות חומות, סמטאות צרות ועם זוויות חדות כדי לעקב את הפורעים ושרשרת של גגות שאפשרו מעבר מהיר בין הבתים.

האיים חזרו לשליטת היוונים ורק בשנות השבעים של המאה הקודמת חלה תנופה תיירותית גדולה. העולם גילה את יופיים של האיים והציף אותם באלפי תיירי חבילות. תרבות הספינות והיאכטות התפתחה, כל אי יצר לעצמו מעגנות, יאכטות רבות הטילו עוגן ליד במפרצים סביב האיים כדי שהספנים הזמניים יוכלו להנות מהשלווה והיופי סביבם.

לוקחים את היכטה

וכך מצוידים בפירורי ההיסטוריה התייצבנו בנמל הקטן בעיירה 'לאווריו' שנמצאת על חוף הים מדרום לאתונה. את הסדרי שכירת היאכטה עשינו בארץ דרך חברה שמתמחה בתחום חברת 'תשוט' שדאגה לארגן את ההשכרה, הטיסה ליוון ואת כל מה שקשור בתאום עם אנשי 'ורניקוס ייאכטס' ביוון. ואנחנו כאמור, שלושה זוגות חברים (עכברי יבשה, למעט אחד) שיוצאים לשבוע שייט עצמאי בין האיים. אחד מאיתנו נושא בגאון רישיון משיט, (סקיפר, בלשון הימאיים), הוא אמור לנווט את היאכטה בעזרתנו כמובן במסלול הנפלא שראינו מחלון המטוס. אנשי 'ורניקוס יאכטס' הוסיפו לנו מידע שהגענו עמו כבר מצויידים מהארץ והם ליוו אותנו בנבכי היאכטה לראות כל פרט ופרט. הרבה הוראות בטיחות, הסבר על מכשירי הקשר, התמצאות בעזרת הגי.פי.אס. צוידנו גם ב'פילוט בוק' שמתאר כל נמל באיים עומק וצורת עגינה.

היאכטה שלנו מסוג '361' נחשבת כאחת הקטנות בין היאכטות. בסיפון התחתון שלושה חדרי שינה זעירים, סלון נחמד, ומטבחון. שירותים קטנים יחד עם מקלחת זעירה ומשמעת מים קפדנית. בחלק האחורי של הסיפון פינת ישיבה קטנה סמוך להגה. תורן גבוה מתנשא במרכז הסיפון, בחלקו העליון אם יש רוח מתרומם המפרש הראשי, המשך התורן יורד עד לקרקעית הספינה שטובלת במים שם טמונה משקולת כבדה כדי למנוע מהספינה התהפכות. סמוך לחרטום מפרש נוסף "החלוץ", כשהוא תופח ברוח נצברת מהירות רבה לסירה. ה'פיצפונת' שלנו מצויידת גם במנוע קטן, 30 כ"ס ימיים שמספק מהירות שייט של 6.5 קשר. (קצת יותר מהליכה מהירה)

העיר 'לוואריו' אינה בדיוק חלמו של התייר הממוצע, אמנם ממנה נשלחים חופים זהובים אל הים האגאיי, אך היא אפורה, תעשייתית ונחה בכבדות נטולת תיירים בחוף המזרחי של אטיקה. במרחק קטן מ'כף סוניון' שעליו מקדש "פוסידון" הידוע. יתרונה של לאווריו בנמל קטן ממנו מפליגות היאכטות בקלות לסיור בין האיים הציקלאדיים. קנינו במהירות מטעמים ויין בחנות סמוכה והתכוננו בהתרגשות להרמת העוגן הראשונה והיציאה לים הפתוח.

כבוד ה'סקיפרהרמת העוגן לוותה בטקס קטן משפיל כיאה ליורדי ים טירונים. ה'סקיפר' (שבימים רגילים חבר טוב שלנו), התייצב ליד ההגה ו'ירה' כלפינו סדרה הוראות מהירות: "להרים עוגן, לשחרר במהירות את החבלים שקושרים את היאכטה לחוף, לגלגל אותם במהירות, לנעול את העוגן במקומו והכין את החבלים למתיחת מפרש, רצנו כעכברים רדופים מקפצים מעל חבלים, מותחים משחררים. (איפה השלווה שהובטחה לנו). ה'סיקפר' (חברנו במיל') מסובב לאט לאט את ההגה מביט למרחקים ולא זורק לעברנו, ה'עבדים' מבט. הושפלנו עד סיפון.

ביציאה מהנמל קיבל אותנו ים אפור וזומם. חופי הטורקיז המובטחים נשארו רק בתצלומים על הגלויות. באופק נקשרו עננים כבדים, גלים מערסלים עטפו את היאכטה הלבנה. החרטום עלה והבקיע את הגלים ופרץ של רסיסי מים שוגר אלינו מפעם לפעם. ה'סקיפר' שלנו נראה דווקא מאושר, בבוז (מתנשא) דחה את ההצהרתינו הפחדנית שהים גבוה ומסוכן. נסמך על תחזית יומית מעודכנת סיפר לנו שהים הזה "כמעט חלק", 4 לפי סולם הימאים. שלושת הנשים הביטו באימה על הגלים המסתערים ועקבו תוך כבס עמוק על החרטום העולה. שני הגברים (להל"ן עבדים) זאת אומרת אנחנו, עסקנו במרץ רב תחת עינו הקפדנית של ה'קברניט' במתיחת חבלים והכנה להרמת מפרשים. את המפרש הראשי מתחנו כמו גדולים, מפרש החלוץ הורם, ה'פיצפונת' התייצבה בזווית חדה, חתכה את הגלים והכפילה את המהירות. הנאתו של ה'סקיפר' עלתה ככל שגדלה המהירות. הנאה מהולה בחששות של טירונים התגנבה לליבנו.

האי 'מרקוניסיס' רובץ גדול ומאיים לרוחב המפרץ של 'לאווריו'. כל יאכטה וספינה נדרשת לעקוף אותו מצפון או מדרום. זהו אי זעיר שומם שחוסם את הרוחות העזות הנושבת למפרץ 'לאווריו'. על האי שניים שלושה בתים קטנים שמשמשים את הדייגים, האי צחיח ואין בו מעגן וגם מים. מאחוריו מצטייר בערפל עדין האי 'קיאה', היעד הבא, שלוש שעות הפלגה בים. לאחר שעה השמים הפכו לתכולים, הים נטש את הצבע אפור כסוף לטובת כחול 'אולטרה מרין' עמוק, צבע שהציירים האימפרסיוניסטים חלמו עליו ורק חלקם הצליחו ליצור אותו. זה בדיוק הזמן להרמת כוס יין משובח על הסיפון לשייט מוצלח. האי 'קיאה' הולך וגדל מולנו, גוש סלע גדול טרשי, חלקו מכוסה בעלווה רכה. קרני השמש נחו על הבתים הלבנים של העיר ההרית 'יוליס'. מהים העיר נראית בנויה בצפיפות לבנה על שתי גבעות צמודות. לאי קיאה שני מעגנים מסודרים ליאכטות וספינות, שניהם נושקים לכפרים השלווים 'קוריסיה' ו'ואקארי'. העגינה הראשונה שלנו היתה לחוצה, צריך להיכנס בהילוך אחורי בין שתי יאכטות גדולות. למדנו להכיר את המילים: 'פנדר' – בקבוקי גומי גדולים שמושלכים לצידי הספינה במטרה לרכך התנגשות עם ספינה שכנה בזמן העגינה. וגם למדנו את המילה גנץ'- מקל שנועד להדוף את היאכטה מספינה שכנה בזמן העגינה. גם העוגן קיפץ וירד בחדווה תחת ידינו בעזרת השלט המעלה ומוריד את העוגן. ידידינו ה'סקיפר' רדה בנו בהנאה ועד שלא קשרנו את ה'גנגן וואי' (גשר עץ קטן שמחבר את הספינה לרציף) לא הניח לנו.

לכל מעגן יש את ה'צייד' שלו, בדרך כלל בעל מסעדה שממתין על רציף המרינה, כשיאכטה מתקרבת ה'צייד' יוצא לפעולה. מסמן בתנועות ידיים היכן יש מקום פנוי, עוזר פעיל בעגינה בהוראות וקשירה, הכל בתמורה הבטחה חשאית שבערב אנשי הייאכטה יגיעו אליו למסעדה שעל החוף.

באי הקטן קיאה מתגוררים קצת יותר מ-1600 תושבים. 'קיאה' קרובה ליבשת ונהנית מביקורים קצרים של תושבי אתונה. בירת האי קיאה ממומקמת על ההרים הירוקים במרכז האי, כעשר דקות נסיעה במונית. כביש צר ומפותל מטפס בחדות לעיר הלבנה. סימטאות צרות, מדרגות, כנסיות, טברנות בתים לבנים נקיים ומכל מקום נשקף הים הכחול.

יתרונה של היאכטה בטיול סביב האי ועגינה במפרצים מסביב, פרטיות מוחלטת אפשר לקפוץ למים, שחררנו את ה'דינגי' (סירת הגומי הקטנה) חיברנו לה מנוע קטן ויצאנו לשוט בין המפרצים הצלולים מצוידים בשנורקלים וסנפירים. לקראת השקיעה הכנו ארוחת ערב שהוגשה על הסיפון לאור האחרון של השמש, לקראת הלילה קשרנו טוב את היאכטה מפני רוחות החוף שמתחילות עם שחר, הורדנו עוגן נוסף למען הביטחון והתפזרנו לשנת לילה בריאה של עמלים.

היאכטה, אגב הוחזרה בשלמות לחברה למעט כוס קטנה שנשברה. ה'סקיפר' הקשוח חזר לגודלו הטבעי, סתם חבר טוב. בתום השייט 'סבלנו' ממחלת ים על היבשה, על המזח אתה מרגיש את תנועת הגלים. אבל גם זה חולף.

כאמור בארץ מאורגנת ההפלגה, הטיפול והתשלומים דרך חברת תשוט במרינה בהרצליה בהשכרת הייאכטה הסברים ואישורים חברת 'תשוט' בתל אביב והרצליה טלפון: 03-9579390. חייבים לפחות אחד ברישיון משיט 30 לפחות בתוקף. אפשר לשכור דרך החברת יאכטה שמתלווה אליה גם 'סקיפר' שכיר ישראלי.

שתי עצות קטנות: כדאי לשכור יאכטה גדולה יותר, התנאים בה נוחים וההתנהגות בים טובה יותר. ועוד עצה, הכי חשוב לבחור את האנשים שאיתם אתם שטים. אנחנו לשמחתי הצלחנו.