הנשואים בינינו מכירים היטב את הסיפור, יום אחד רעייתך האהובה מחליטה לעשות סדר בבית: "יש יותר מדי ספרים, המדפים מתפוצצים, אתה לא נגעת בספר הזה שנים, כל פעם צריך לנקות את האבק, צריך לאסוף ולמסור או לזרוק." ואני, מחובר לכל ספר, אפילו שלא קראתי אותו, קשה לי מאוד עם ה'סלקציה' האכזרית. וכך במיון האחרון נפרדתי מספר שמאוד אהבתי: 'הגרפיקאית שאפתה עוגיות מרציפן' ופתאום נזכרתי בו לקראת יום ירושלים.
ספר נפלא ובו 100 סיפורים ירושלמיים. בספר מתוארים דמויות מפורסמות לצד תושבים קשיי יום, את הסיפורים המיוחדים ליקט העיתונאי דב גנחובסקי, כלכלן ועיתונאי כלכלי, ירושלמי ותיק ואוהב את העיר.
בשנות השבעים החל ללקט את הסיפורים הייחודיים וריכז אותם לספר נאה בהוצאת 'כרטא'. כדי לגרות את הסקרנים שבינכם נספר את אחד הסיפורים: 'גרפיקאית שאפתה עוגיות מרציפן.
פרנציסקה ברוך, גבירה נאה מגרמניה שעסקה בגרפיקה באותם הימים. בת 19 בלבד זכתה בפרסים וממשלת גרמניה העסיקה אותה בעיצוב סמל הרפובליקה, עיצוב תעודות ופרסים. בהתבוננות שלה על עבודות גראפיות פגשה את האות העברית בהגדה לפסח שצייר יעקב שטיינהרדט, היא הוסיפה את הטקסט העברי והגרמני. יצרה גם אותיות עבריות חדשות. בין השאר עיצבה את הלוגו של עיתון 'הארץ' עבור משפחת שוקן והאות העברית 'שוקן ברוך', הוכנסה לשימוש בהוצאת שוקן.
בארץ הכינה אחדים מסמלי המדינה ואת השטרות של 50 ו-100 מיל ועוד תעודות. אחת התעודות המפורסמות שהכינה קשורה בדרכון הישראלי, בערב חשוך בשנת 1948 התייצב בביתה אדם נמוך עם שפם הראה את הדרכון של המדינה החדשה ואמר לה: אני צריך לצאת לחו"ל מחר, לא אצא עם דרכון שעוצב בצורה כל כך גרועה, רשמי לי ארבע שורות ואותם יטביעו בזהב" לילה שלם עבדה האמנית ברוך והכינה את האותיות, שהוא חתם על קבלה שתקבל את שכרה זיהתה את השם, משה שרתוק – שר החוץ הראשון של מדינה ישראל. אבל תושבי ירושלים הוותיקים זוכרים אותה בעיקר בזכות עוגיות המרציפן של פרנצסקה, כשהגיעה לירושלים והפרנסה לא הייתה משהו, זכרה את המרשם לעוגיות המרציפן של אמה, לצרכי הפרנסה נרתמה מיד לעבודה ותוך זמן קצר יכלו לרכוש בחנות 'יהודית' שברחוב יפו את עוגיות המרציפן של פרנצסקה, הגרפיקאית האופה הכינה לוגו עגול ומשונן שנקרא 'תופני ברוך'- ירושלים. פרנצסקה ברוך נפטרה בירושלים בשנת 1989. (מתוך הספר הגרפיקאית שאפתה עוגיות מרציפן – דב גנחובסקי, הוצאת כרטא).