בין כחול לטורקיז, זה הצבע הים שהוא רגוע, קרני זהב של השמש חודרות למים הצלולים, נעות באטיות ומציירות קווי אור רוטטים על החול הלבן. שגלי הים מסתערים על הבריכה הקסומה נעלמים צבעי הטורקיז, המים הופכים לכחול/ אפור וכרבולות קצף משאירות עקבות לבנים על המים. שהים רגוע התמונה מזכירה את חופי יוון הרחוקים. אך לא צריך להרחיק עד יוון, החוף הקסום נמצא מדרום לחוף גבעת אולגה, מקום נסתר ואהוב על יודעי חן מהישוב.
כמה מתושבי וקשישי גבעת אולגה מאסו בגלי הים המסתערים ובשריקות המצילים ונדדו דרומה, אל המקום בו החוף צר ומצוק הכורכר צונח לים בפראות. שם הם נסתרים מהעין, מוגנים בבריכה גדולה שמוקפת סלעים, שם גלי הים נעצרים בריף טבעי. וכך שרוצים מעט שקט הם מזדחלים למקום בו המים הרדודים וגלי הים מכסים את כתפיהם וגופם נע עם תנועת הגלים. ברגעים אלה הם שולחים מבט תודה לשמיים, פולטים אנחה ארוכה ובסופה "המחייה" כאילו סופה של תפילה. שם, קשישי הישוב בתוך הבריכה הטבעית הרדודה מדברים על הדברים החשובים באמת, הם מפילים במשפט זועם ממשלות, נוזפים בשרים, מפטרים נשיאים ולעיתים תורמים עצה קטנה לשאר העולם. מפעם לפעם גל שובב מדלג על מחסום הריף, מתנשא מעל הסלעים הכהים, כרבולתו הלבנה בוהקת בשמש, אבל, תוך שניות סלעי הריף מרגיעים ומפרקים אותו מכוחו, שרידיו מסיימים את חייהם בלחישה לבנה והקצף נעלם במים הצלולים. את המקום גילו דייגי חכה וכמה מקשישי הישוב אימצו אותו, זה אינו שטח רחצה מוכרז, ואין כאן שירותי הצלה, אבל קשה להם לוותר על ההנאה שבאנחה. הם אינם מרחיקים לשחות, רובצים במים בפיסת גן העדן הנסתרת הסמוכה לחוף.
רצועת החול הצרה נחה למרגלות מצוק הכורכר, משך השנים הרוח והגשם שחקו אותו לגובה של כ-10 מ'. גלי הים חובטים בחלקו התחתון ועל החול שרועים, מבוסים, גושי סלע כורכר, הים ממשיך להכות בהם. בריכות קטנות, רדודות ומפרצונים זעירים נוצרו כאן, בהן נכלאים יצורי ים זעירים, דגים קטנים, חלזונות, שושנות ים וסרטנים ועוד, אלה מתקשים למצוא את דרכם חזרה לים. לעיתים נחים על החוף חפצים שהגיעו לכאן נישאים על גלי הים ממקומות רחוקים.
אזהרה: זהירות! אסור לרחוץ בים ללא פיקוח מציל.