הרהור/ זה לא הרכבת הקלה מותק, זה חינוך מחדש

(כתבה שפורסמה עם תחילת העבודות להקמת הרכבת הקלה בתל אביב, אולי נשייט על הירקון במקום על הכבישים)

שמתקיפים אדם, הוא מנסה לחשוב מה הוא עשה ולמה מגיעה לו ההתקפה עליו. ברגע שהתוקף הוא אדם והתקיפה היא מילולית יכול אדם אינטלקטואלי להסתדר, לענות להגיב וגם לתקוף חזרה. אבל ברגע שהמדינה תוקפת אותך בצורה אכזרית הרוב מתכופפים ומחכים שהרוע והטיפשות יעברו מעליהם, הפעם מדובר על המיזם התחבורתית 'אם כל התוכניות' הרכבת הקלה באזור המרכז. לדעתי הזעירה והזהירה: זה לא הרכבת הקלה- זה חינוך ההמונים.

בגרירה של אפס מעשים והרבה דיבורים ובאיחור של חמישים שנה 'המוחות החושבים' נזכרו להקים רכבת להסעת המונים. אבל המחשבה בהרבה יותר מתוחכמת מאשר סתם לחפור את  מרכז הארץ, לפני החפירה המטרה להוציא כמה שיותר כסף מהציבור. לאנשים עובדים ומרוויחים הבינו שאין לתלות הרבה תקוות בתחבורה הציבורית וכדי להגיע ממקום למקום בארץ, כדאי לרכוש רכב ורצוי חדש, המדינה קיבלה בתמורה המון מיסים והציבור קיבל פקקים מעצבנים. אחרי שהקופה הציבורית התמלאה בכספי המיסים, וכמעט לכל פועל היה רכב פרטי ליד הבית, החליטו קברניטי המדינה להתחיל לסלק את המכוניות הרבות מכבישי המרכז, ולהזמין את הציבור להשתמש בתחבורה ציבורית. אבל כדי שתהייה תחבורה ציבורית נאותה צריך להכין מתווה, להכין נתיבים לתחבורה ציבורית ולהוריד את מחירי הנסיעה, כמובן שזאת לא נעשה והתושבים המשיכו לעמוד בפקקים בכל רכב אדם אחד. וכדי להביא את הציבור להשתמש בתחבורה ציבורית צריך לעשות משהו משמעותי, לסגור לו את העיר תל אביב. פשוט לחפור אותה ולחסום את האפשרות לכניסה. ההמונים יצטרכו, בדרך הקשה, ללמוד להשתמש בתחבורה ציבורית. זה הרגע בו חינוך ההמונים החל. קודם סוגרים ואחר כך מתחילים לחשוב, איך אנשים יגיעו לעבודה, לבילוי, לבני המשפחה. בישראל כמו בישראל, ההצהרות מקדימות את המעשה, עשרות המיליונים שבזבזו לפתח את התחבורה הציבורית לא עזרו, אלה כבר התנדבו לנסוע בתחבורה ציבורית נדרשו בשעות הלחץ, להמתנה ונסיעה בדוחק לעיתים של שעתיים לכל כיוון.

חלק מתושבי המדינה יגלו בימים הקרובים שהמכונית שקנו בכסף רב מיותרת אין הם יכולים להגיע איתה לשום מקום במרכז הארץ. המכונית המשפחתית תעלה אבק בחניה או תשמש לקניות מצרכים לסופשבוע.

הישראלים שנואשו כבר מכל הצהרה של שרי ישראל, מיהרו לחנויות לקנות רכב דו גלגלי, או אופניים חשמליים, המכירות זינקו בשיעורים של 20 ו30 אחוז. החכמים מבין היהודים יזדרזו למכור את הרכב הפרטי שלהם לפני המחירים יצנחו לרצפה, כי הציבור ילמד שאין מה לעשות עם הרכב.

מדינה שאוהבת את אזרחיה לא מתחילה פרויקט כזה לפני שדואגים לתחבורה ציבורית מסודרת ומדויקת לכל פינה בתל אביב. מפעילה תחבורה ציבורית נוחה במחיר נמוך מאוד ומסבסדת במימון מלא הסעה בקווים נדרשים. במקביל עוסקים במרץ בפיתוח מערך נורמלי (ללא מליון טפסים ועורכי דין) להשכרת רכב, (כמו המיזם המוצלח של אופניים בתל אביב 'תל אופן'). מי שרוצה יכול לשכור רכב, ולצאת איתו לצרכיו מחוץ לעיר לשעות ימים או דקות.

רק אחרי שהכל היה מוכן, הכל נבדק והתוצאות היו טובות, רק אז, תוך דאגה וליווי לעסקים שיפגעו, רק אז שולחים את הדחפורים להתחיל בחפירת העיר.

אבל בישראל כמו בישראל, המחשבה על טובת התושב האזרח אחרונה במערך השיקולים. קודם חופרים ואחר כך חושבים, והיה המשל של 'תעלת בלאומיך' למציאות.

קבלנים רבים שהתעשרו בבניית 'קו ברלב', מעניקים ייעוץ לקבלנים צעירים איך להתעשר  (בתקופת מלחמת ההתשה על קו תעלת סואץ נדרשה בניה מואצת של קווי הביצורים, באותם הימים קבלני עבודות עפר התעשרו בקו בר לב)