מקום/ רחוב אחד בירושלים

לטייל עם סופרת ברחוב בירושלים עליו מתנהלת עלילת ספרה. הצטרפנו לסופרת שפרה הורן למסלול טיול בעקבות ספרה "מחול העקרבים", הסופרת הוליכה בין בתי שכונת קטמון הישנה בה מתרחשת עלילת הספר

שעת בוקר ברחובות השקטים של קטמון הישנה. בתי אבן ירושלמית כבדי מידות, שיחי הבוגונווילייה מטפסים בשביל צבעוני על קירות הבתים, נאחזים בכבלי החשמל, עוטפים את החלונות ומעניקים רכות צבעונית לאבן הירושלמית. מספר דקלי הוושינגטוניה מתנשאים מעל בתי קטמון, מחפשים מעט רוח להניע את הכפות הגדולות. זהו אחד מאותם הבקרים שהצינה הירושלמית מתחלפת בחום תל אביבי. מצהלות הילדים בחצר בבית הספר הנרייטה סאלד נדמו כשהילדים מיהרו לכיתות. באותה שעת בוקר שהרחוב שקע לנמנום יצאנו לסיור ברחובות השכונה. אנו, שניים, לצידי מהלכת הסופרת שפרה הורן, עטופה בכובע אדום גדול, כמסתור מהשמש המכה, ואנוכי. לטעום מסלול טיול הלקוח מספרה של שפרה הורן, 'מחול העקרבים'. עלילתו של הספר מתרחשת בשכונת קטמון הישנה. שפרה הורן, כותבת מחוננת, כמה רבי מכר שקצרו שבחים ופרסים: חוויה יפנית, ארבע אמהות, היפה בנשים, תמרה הולכת על המים ועוד ספרה האחרון החדר שמול החומות. בספרה מחול העקרבים היא חוזרת בסיפור ירושלמי אל הרחוב האהוב של ילדותה, כאן מתרחשת עלילת הספר. הצטרפו אלינו לנגיעות במסלול וציטטות מהספר.

גיבור הספר אוריון הרמן, לא זכה להכיר את אביו שנהרג במלחמת ששת הימים. שתי הנשים שבחייו, אמו המבולבלת, שבשלב מסוים נוטשת אותו לטובת אהבה בארץ אחרת, כנכד לסבתא שאיננה סבתא ולמעשה מגדלת אותו. הספר מתאר פרשת אהבים בלתי אפשרית, בתוך מסע בזמן ובנופים של ירושלים אחרי מלחמת ששת הימים. ובעלילה המתפתחת חוזר אל מלחמת העולם השנייה ואל ימינו אלה. בחדות לשון, בעושר תיאורי מתפתח הספר לעלילה רווית יצרים. אין אנו מתיימרים להיות מבקרי ספרים, אנו מבקשים את הטיול הנסתר בין דפי הספר. ביקשנו משפרה הורן שתלווה אותנו במסלול בו הולך הספר, אותו מסלול שגדלה בו כילדה. וכך אנחנו שנינו, ויחד איתנו גיבוריי הספר הוירטואליים יצאנו לתחילת ברח' כ"ט בנובמבר, בשכונת קטמון הישנה. שכונה קטמון הישנה פנינה של יופי ירושלמי, בימים אלה על חלק מבתיה רחבי המידות עולה קומה נוספת, בעלי ממון מארצות רחוקות רוכשים את הבתים, תוחמים את היופי מאחורי גדרות ושערים נעולים.

פרופ' זאב ולינאי ז"ל, גיאוגרף והיסטוריון ישראלי, נחשב לאחד מגדולי חוקרי ארץ ישראל, וגם ירושלמי מאוהב, מפרש ב'מדריך ירושלים' את השם קטמון. השם, מסביר וילנאי, מגיע מהמילה הערבית 'קאטמה', רמז למחצבות האבן שהיו בסביבה. דויד קרוייאנקר, אדריכל ויקיר ירושלים מי שכתב ספרי אדריכלות על העיר מפרש את השם 'קטמון' כלקוח מהגירסה היוונית, 'קאטאמונאס' – אדם העובד את האל בהתבודדות. אדמות קטמון היו בידי הכנסייה, המצב הכלכלי הקשה אילץ את ראשי הכנסייה למכור אדמות, את האדמות קנו ערבים נוצריים ומוסלמים ובנו בתי מידות, יתכן ותושבים אלה דבקו בגרסה השלישית של השם: קטמון – 'קאטו מוננאסטירי' שפירושו ביוונית סמוך למנזר, (הכוונה מנזר סן סימון הסמוך). היה גם ניסיון דל לעברת את שם השכונה, קראו לה 'גונן' (מלשון התגוננות),  אך שם זה לא תפס והשם 'קטמון' רווח בציבור ובין תושבי השכונה. לצד בתי המידות מאבן נבנו בשוליים שיכונים מהירים לעולים. אגב משיכונים אלה יצאה זעקת השכונות של 'הפנתרים השחורים' על אפלייה וקיפוח.

"… תחילה קטמון הישנה רח' כט' בנובמבר, בית מספר 24  שם החל הכול. נדמה כי השמים התנמכו והרחוב התכווץ,  וכך גם הרווחים שבין בית לבית. בתים נעלמו, מגדלי מגורים הוקמו על שטחם וקומות נוספות נבנו על גגות שטוחים של מבנים ישנים. אני אומר לך כי בילדותי דרו בתי הרחוב הזה בשכנות טובה זה לזה, ועכשיו הם ממרפקים איש את רעהו, מתקוטטים וסונטים זה בזה, כאנשים הרבים בתור לקופה בסופרמרקט – ואת צוחקת."

(על קטמון של היום מתוך הספר מחול העקרבים, הוצאת כנרת-זמורה-ביתן)

רחוב כ"ט בנובמר 24

שפרה הורן לוקחת אותנו אל מסתורי השכונה, אל הבית ששם נולד הרעיון לספר, אותו מוסך, ברח' כ"ט בנובמבר 24. הילדים, כך מספרת שפרה היו הולכים ברחוב, וזורקים אבנים על שער המוסך. באותם הימים התגוררו במוסך הסגור שתי פליטות שואה אומללות. שאנו נכנסים לחצר ניכרת בשפרה התרגשות, זיכרונות ילדותה צפים ועולים, היא מתארת את החצר הגדולה שהיתה אחרי הבית. המדרגות שמופיעות בספרה שיקשרו בין דירתה של האם של אוריון, בקומה העליונה, לבין דירת האמא השנייה שלו בקומת המוסך. עד היום, מספרת שפרה, אפשר לראות את חורי הכדורים באבן שעוטפת את הבית. לימים, מספרת שפרה גר כאן דן בן אמוץ ואשתו.

"… אימא שלי ואני גרנו מעליה, בוילה השייכת לרכוש נפקדים-"רכונטוש", כפי שביטאה זאת יוהאנה: וילה צנועה, לא מרשימה בעליל, גגה שטוח, אבניה אבני גזית מחוטטות מכדורי רובים ומרסיסי פגזים וכיעורה כבוש בשריגי שיחי יסמין ובוגנוויליה, שבאביב החיו את קירותיה בסגול ובלב ן."

(על בית מס' 24 ברח' כ"ט בנובמבר, מתוך הספר מחול העקרבים)

רחוב כ"ט בנומבר 35

שיחי בגונוויליה בסגול עז מטפסים אל בית ילדותה, הבוגונוויליה נאחזת בכבלים המחזקים את עמודי החשמל, מטפסים עזי צבע מיפים את הכניסה האפלולית לבית. הבגנווניליה מזדחלת כגנב זריז מסמנת את דרכה בשורה של פרחים צבעוניים, עד לקומה השנייה שם היתה דירתה כילדה. מכאן יצאה אל גן הילדים בשולי המושבה הגרמנית, אל גדר האבן שמקיפה את בית החולים למצורעים, לחורשת הירח ולהרפתקאות ילדותה שהצמידה אותם לילד בספר, אוריון.

רחוב כ"ט בנובמבר 29

בית אולמרט, הבית אחד מהבתים ברחוב, אינו מוזכר בספר אך הוא סיפור ירושלמי קצת צהוב, דפי הרכילות מספרים על בית שנקנה ביוקר ואחרי שש שנים נמכר בזול.

רחוב מרקוס 17 – בית החולים למצורעים על שם הנסן

אחד המבנים היפים בירושלים. כאן חסו המצורעים, כילדה היא זוכרת את המצורע שהיה מניף ארנב מעל החומה כדי לגרום לילדים לעצור ולהביט אליהם לפני שברחו חסרי נשימה. כיום אפשר להיכנס למבנה לתערוכה שמספרת על תולדות המקום. הבחדרים אפשר לראות צילומים של החולים, חדרי הטיפולים, יש שיחזור של חדרים ואפשר לטייל בין המסדרונות המקומרים. בית הנסן הוקם באמצע המאה ה-19 ( 1867(  בית חולים ראשון לחולי צרעת, בידי הכנסייה הפרוטסטנטית ( צרעת, ידוע גם בשם מחלת הנסן, היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי חיידק יכולה להוביל לעיוורון לעיוותים בגוף ולפצעים אדומים על עור הפנים. המחלה קרויה על שם החוקר הנורווגי גרהארד ארמור הנסן שבשנת 1873 זיהה את החידק הגורם למחלה).  כיום בית הנסן הפך למשכן תרבות ומרכז לעיצוב ומדיה של עיריית ירושלים, מתקיימים בו אירועים מיוחדים, בתחום העיצוב.

מיום חמישי החל בבית הנסן שבוע העיצוב הירושלים התיבה – שבוע העיצוב ירושלים 2024. התערוכה תתקיים עד תאירך 26.9.2024

"… עשינו דרכנו לקצה הרחוב, עד למקום המפגש עם העליה התלולה של רחוב מרכוס. מימיננו התנשאה חומת בית החולים למצורעים, שדלת ברזל צנועה ומחוררת חלודה קובעה בה, ותמיד תמהתי שמא בכוונה נעשה הדבר, כדי שלא ייראו האומללים  החומקים בעדה. יחד עם חברי היינו עושים דרכנו במעלה הרחוב רק כדי למשוך במצילת הדלת, להאזין לנאקה החלודה שהשמיעה ולברוח משם כל עוד נפשנו בנו, פן יגיח ממנה אחד מהם וידביק אותנו במחלה. …"

(מתוך הספר מחול העקרבים)

רחוב מרקוס – חורשת הירח

חורשת אורנים, מעט מוזנחת לצד הכניסה לבית החולים, חורשת הירח. פעם בתקופת המנדט הבריטי שימש המקום לאימונים חשאיים ללוחמים העבריים. האנגלים, כך מסתבר ראו הכל מעמדה שהציבו על גג המוזיאון לטבע. אבל לחורשה היו עוד שימושים כפי שמסופר בספר:

: "… חמקנו דרך שער הברזל ועשינו דרכנו במעלה רחוב מרכוס, אל חורשת הירח, בתקווה לפגוש שם זוגות מתמזמזים, ומצאנו קונדומים משומשים שהתייבשו בשמש…"

רחוב מוהליבר 6 – המוזיאון לטבע

עד היום קיים המוזיאון לטבע, שתי קומות של מוצגי טבע פינה בחלונות גדולים מסודרים פוחלצים, עופות, אריות ונמרים, עוברים שקפאו בתנועתם בתוך צנצנות פורמלין ומוצגים נדירים. בחורשה הקטנה שצמודה למבנה היפה, ופינת חי קטנה. חלק מילדי ירושלים זוכה להכיר חיות בזכות מדריכים היוצאים מכאן לבקר עם החיות מפינת החי בגני הילדים. מוזיאון יפה ומיוחד שחבל שנשכח, בימים אלה חומדים את המקום כרישי נדל"ן לוטשים עין לשטח הגדול של המוזיאון.

" …עלינו במדרגות האבן הרחבות שלפני אכסדרת מוזיאון הטבע, עד שנבלענו במבנה האבן המפואר והצונן. פסענו בין החדרים שאריחיהם צבועים כשטיח וקמינים  מסוגננים מקובעים בקירותיהם. ..זיגזגנו דרכנו בינות לטבע שנלכד בארונות הזכוכית, חלפנו על פני תצוגת הסלעים ואבני החן, עד שהגענו לאוסף "חיות וציפורי ארץ ישראל על רקע סביבתן הטבעית…"

כאמור זו טעימה של הסיור בין המילים של הספר והמציאות בשכונת קטמון. קחו עמכם את הספר לאחר שקראתם אותו צאו לסיור בעקבותיו.

הספר 'מחול העקרבים' שכתבה שפרה הורן יצא בהוצאת כנרת- זמורה- מודן בשנת 2012.