שייט/ ג'ורג' מלך המעגן

יוון, האי הקטן איתקה

ג׳ורג׳ הוא מלך, בטוח שהוא מלך. אבל ג׳ורג׳ לא נראה כמו מלך, מראהו דווקא מזכיר סוואר חסון באחד מנמלי יוון, מתנהל לאט, קולו בס צרוד מיין ושמש, אבל אחרי דקות אחדות במחיצתו אתה מבין שמולך מלך, ללא גינוני מלכות. תחום המלכות שלו קטן, אפילו זעיר, מספר הנתינים בממלכתו משתנה ודל בקושי מאתיים איש תושבים ושייטים מזדמנים, למרות שכל התנאים שמורכבת ממלכה ומלך ג׳ורג׳ מולך על ממלכה ענייה רחוקה מכל ישוב, אמנם לא אף אחד לא משתחווה לו אבל כולם נוהגים בו כמלך.

ואיפה נמצא ג׳ורג׳ זה? ומה הממלכה שלו? אז כאן מתחיל סיפורנו. שני איים שכנים באיים הסהרוניים, האחד קאפלוניה, הגדול בקבוצת האיים, לצידו בדל אי, ארוך כבלון מתוח שמישהו חמד לצון ועשה קשר באמצע הבלון ויצר שקע עמוק וצר להחריד במרכזו, כביש צר בקושי עובר שם מחבר את שני צדדיו. האי הזה נקרא – איתקה, או כפי שהיוונים מכנים אותו ׳איתקי׳. איתקה, מוכר כביתו של אודיסאוס מהמיתולוגיה היוונית, באי הזה, כך מספרת המיתולוגיה היוונית ישבה פנלופה היפה, ארגה את בגד הכלולות שלה בהמתנה לאודיסאוס ודחתה את כל מחזריה הרבים שבישרו לה שאודיסאוס לא יחזור. זהו אי שלמרות גדלו הזעיר הסיפורים עליו גדולים מכל אי אחר. בין שני האיים, קאפלוניה ואיתקה יש מיצר ימי צר, רוחבו 2-4 ק״מ, הוא נושא את השם מיצר איתקה. איתקה שוכן ממזרח לאי קאפלוניה וכמעט צמוד לחלקו הצפוני. באי הזעיר הזה גר ג׳ורג׳, לא בעיר הבירה איתקי, אלא בעיירה זעירה ׳אגיס לאוניס׳. בעיירה הקטנה מעגן זעיר, רדוד למדי, ים  טורקיז כחול מזמין פנימה כל יאכטה שחולפת באזור, מי מהקפטנים המולכים את היאכטות שאינו זהיר יכול לסיים את טיולו כשהוא מתחפר בחול הלבן של המעגן.

אנו הפלגנו עם היאכטה שלנו במייצר. רוחות עזות של 30 קשר וגלים חביבים ומעצבנים של כשני מטר הביאו אותנו לחפש בדחיפות מעגן, להמתין עד שתעבור הרוח ופני הים יירגעו. הרוחות העזות גלשו במורד התלול מההר הגבוה מעל העיירה והסעירו אפילו את פני הים במעגן. מהים את המגדלור העלוב שבקצה מזח הבטון, עלעול מהיר בספר הסקיפרים, ׳פיילוט בוק׳ גילה שאמנם יש מעגן רדוד, הכניסה אליו קצת קשה אבל אפשרית, עוד סיפר הספר שכנראה נכתב שהים היה רגוע ונינוח שיקבל אתכם בנמל הזעיר ג׳ורג׳, והוא אדם נחמד ומאיר פנים. (כך לשון הספר)

מול שפע כזה של מידע ומול הרוח הגוברת (ולמרות שהמעגן לא היה חלק מהתוכנית) מיהרנו להפנות את חרטום היאכטה לעבר המקלט הבטוח והרדוד של ג׳ורג׳. כניסה למקום מחייבת זהירות יתר, שחלילה תחתית הספינה לא תיפגע וגם הרוח העזה לא תוליך אותנו במהירות להתרסקות על מזח הבטון. המפגש עם ג׳ורג׳ היה סמוך לכניסה למעגן, ג׳ורג׳ יצא אלינו עם סירת הגומי המצוידת במנוע גדול, ריחף סביבנו כפרפר גדול ומעלה גלים של עצמו, חיפש קשר עין עם הסקיפר. כבר ברגע הזה שבחנתי את מראהו שולט היטב בסירה, הזכיר לי מראהו את זורבה היווני, קול בס צרוד שהתגבר בקלות על הרוח, לא מגולח, כמובן, כובע לבן בקושי מכסה את ראשו הגדול, וכמובן שפם עבות.

באנגלית בסיסית וברורה הסביר שיאכטה גדולה כשלנו קצת בעיה בנמל הקטן שלו, אבל בגלל מצב הים והרוח הזמין אותנו פנימה בזהירות מתחייבת. הערכת מצב זהירה הסבירה לנו שהעגינה תהייה רוחבית והקשירה של היאכטה צריכה לעשות במהירות לפני שהרוח תישא אותה להתרסקות. ג׳ורג׳ ריחף מסביבנו בסירה שלו, מפעם לפעם נשק בחרטום שלנו עם חרטום הגומי כדי לייצב אותנו מול הרוח הגואה. תוך רגע כבר קשר את הסירה ודילג לרציף שהוא מבקש שנזרוק לו במהירות את החבלים לקשירה. למרות שהכל נעשה במהירות הבחנתי שגוף הסוואר החסון שלו וידיו הענקיות יצליחו לעמוד ברוחות ולמשוך את היאכטה לעגינה טובה. ואמנם קירבנו את היאכטה אל המזח, שורה צפופה של פנדרים הגנו על הצד מחבטה כואבת במזח הבטון. ג׳ורג׳ משך לבד את היאכטה והוא יכל לרוח העזה. אחרי דקות כבר היינו בטוחים במעגן הטורקיז, קשורים היטב והיה לנו כל הזמן שבעולם לשוחח בניחותא עם ג׳ורג׳. כמלך המעגן הוא התבונן על ממלכתו, העגינה שלנו תפסה לו מקום שלפחות ארבע יאכטות רגילות יכלו לעגון במקומנו. ״קחו בחשבון״ אמר ג׳ורג׳ בקול הבס הסדוק, אם תבוא עוד יאכטה בגודל שלכם, היא תאלץ להיקשר אליכם.

שרואים את הברבורים המסתערים מהים על המזח ואת הרוח העזה אתה מאושר שאתה נמצא במעגן בטוח, ומה שיהיה הלאה פחות מעניין. ג׳ורג׳, כיווני קשוח, אומר את דבריו שנוגעים לעגינה פעם אחת, לא חוזר על אותו משפט, אם בזמן העגינה החמצתי את השורה החשובה הוא לא יחזור עליה, כך שאחרי משפט או שניים אתה חייב להיות קשוב בהדרכה שהוא מעניק לך בקמצנות. אבל אחרי שעגנו היה משפט שחזר עליו לפחות שלוש פעמים: ״אתם מוזמנים לטברנה שלי״ (שהוא מצביע על מבנה גדול על שפת המים בקצה המזח). ומיד ניתר מאתנו בהליכה מסורבלת אל הסירה שלו שהייתה קשורה בקצה המזח, קפץ אל הסירה ומיהר אל פתח המרינה לקבל את פני עוד יאכטה שמחפשת מסתור מהרוח.

ואנחנו? חוגגים את העגינה, עם אנחת רווחה קפצנו אל הרציף, לחזק, להוסיף קשירות ולאבטח את היאכטה, וראינו את ג׳ורג׳ שהוא מלווה עוד יאכטה לעגינה בטוחה ומשדר מסירתו הוראות להגאי. מלב מייצר איתקה נראתה תנועה גדולה של יאכטות העושות דרכן לעבר המרינה הזעירה, כולם חיפשו מסתור מהרוח העזה, וג׳ורג׳, כמלך מולך, דואג, כינס אותם למעגן הטורקיז הקטן, יאכטה קשורה ליאכטה. גם אלינו נקשרה יאכטה גדולה שהיתה בה משפחה בריטית צוננת, הוביל אותם סקיפר יווני חביב, ואלה הבריטים הצוננים בחוסר ברירה והרבה מילות התנצלות עברו אל המזח על סיפון היאכטה שלנו.

תוך שעה כבר נקשרו אלינו עוד שלוש יאכטות, די מהר הבנו שהחלום שלנו לצאת בבוקר, עם הזריחה, מתנפץ ונותר לנו רק לקוות שג׳ורג׳, השליט הגדול, ינער עם בוקר את כל הקשורים למיניהם וידחוף אותם חזרה לים הפתוח. אך לפנינו עוד מחצית היום וערב, צפוי גם משחק כדורגל מרגש שנוכל לראות בטברנה של ג׳ורג׳, גם להגיע לשירותים נורמליים (2.5 יורו) וגם מקלחת טובה (טובה?) במחיר של עוד 2.5 יורו הכל בטברנה של ג׳ורג׳. אפשר גם לפגוש את בני משפחתו הענפה של ג׳ורג׳, אמו אחראית על גביית הכספים למקלחת ולשירותים, רעייתו מנהלת את המסעדה ואני מניח שחלק מהעובדים גם הם בני משפחה או תושבי הכפר.

וג׳ורג׳ֿ עובד קשה, במרץ רב מכניס חבורה של יאכטות שנמצאת במסע ׳פלוטילה׳ (מסע של כמה יאכטות ב׳הפלגה עצמאית׳ חברה מסוימת מובילה את כל היאכטות, עוזרת לסקיפרים מתחילים לעגון, להסתדר בים ולהביא אותם אל מעגנים בטוחים, בתשלום כמובן).

ג׳ורג׳ לא נח לרגע, סירת הגומי מפזזת מול הרוחות והגלים יוצאת לים, מקבלת את היאכטות, מנחה אותם אל המקום הראוי וכך במשך כמה שעות המעגן היה מלא שאפילו ג׳ורג׳ בקושי מצא מקום לקשור את הסירה הזעירה שלו. מאותו רגע הוא התייצב בגופו הגדול על המזח ומאותת לספינות שרוצות מסתור שאין מקום, הכל מלא.

גם אנו נהרנו עם הרבים את הטברנה של ג׳ורג׳, התקלחנו כבני תרבות (בתשלום כמובן) הזמנו מקומות ישיבה לערב, לארוחה, ביקשנו מקום שנוכל לראות מעט מהטלוויזיה. בערב מקולחים ולבושים היטב התיישבנו במקומות השמורים לנו, הזמנו וקיבלנו אוכל מעולה, גם חזינו במשחק שסביבנו המוני אנגלים זועקים ומקללים את נבחרתם שהודחה מהמשחקים, קולות האנחה והאכזבה הילכו על כל המיצר ונישאו עד להרי קפלוניה. אבל היתה תחושה של שבת אחים, ימאים, ביחד, אפילו ג׳ורג׳ שלבש חגיגת את אותם הבגדים מהבוקר ועדין לא התקלח סובב בקהל האוהד בממלכה הקטנה שלו שמפעם לפעם רועם בקול הבס הצרוד על חבורת הימאים, מפעם לפעם מרים כוסית כדי לעודד את השתייה וגם חולק סודות חברים שפוקדים את המעגן שלו, בגלל עומס העבודה במסעדה אף הפגין את כושרו כמלצר.

מחוץ לטברנה של ג׳ורג׳ יש עוד שתי טברנות שאני מניח שהם מתקנאים בקהל הגדול שפוקד את הטברנה שלו. והקהל? כתוב ליבו ב׳אוזו׳ הלכו אחרי חצות כל אחד ליאכטה שלו לשנת לילה שהיאכטות קשורות אחת לשנייה נושקות בקולות חריקה אחת לשניה.

עם בוקר, הקצנו מוקדם. בבוקר יפה עד כאב, שמש מבטיחה עלתה מאחורי ההרים, לאט לאט הנמל הקטן נשטף באור זהב, באור הזהוב של הבוקר אפילו ספינות הדייגים העלובות נראות כאילו נגע בהם רגע של קסם. הים היה רגוע מאוד, אפילו אדווה לא העזה להתרומם, הטורקיז היה טורקיזי יותר, בקיצור יום ששווה להפעיל את המנועים ולצאת מיד לים לחפש את מפרץ המתוק, לעגון שם ולקפוץ למים. אבל כאמור אנו קשורים לעוד ארבע יאכטות והסיכוי לצאת לים – תלוי בג׳ורג׳.

לא נראה שמישהו מהיאכטונרים הקיץ, אנחנו במסגרת מזמוז הזמן הכנו ארוחת בוקר מפנקת, יש זמן, לכן שתינו עוד ועוד קפה, המשפחה הבריטית המנומסת והצוננת שקשורה אלינו בקשר אמיץ (חבלים עבים) שילחה את הדור הצעיר למזח להביא אוכל, ארוחת בוקר מהטברנה של ג׳ורג, הילדים הצעירים בירכו אותנו בביישנות שחלפו מסירתם דרך סירתינו אל המזח, הציצו בגניבה ובקנאה ש׳פרנש טוסט׳ הריחני ויצאו בשליחות ההורים להביא מג׳ורג׳ את ארוחת הבוקר. עדין לא נראה סימן מג׳ורג׳ קיווינו שיגיע רכוב על סירתו ויתחיל לעשות סדר, לדחוף את העצלים מהיאכטונרים אל הים הרחב כדי להנות ממזג האווירי שהשתפר.

וכך, משעה שש וחצי ציפנו לג׳ורג׳, מלך המעגן, שיעשה סדר ויאפשר לנו לצאת. ג׳ורג׳ לא נראה, כנראה ישן על הררי הכסף שמשפחתו צברה באותו ערב, או אולי יושב בחדר חשוך ומונה את אלפי היורו. בתשע וחצי גם הסבלנות הימית התחילה להתפקע, מיתר אחר מיתר, חיפשנו את המלך ולא היה, התחלנו בכוחתינו הדלים לנסות להעיר ולהזיז את היאכטות שקשורות אלינו, הצמודה לנו עם האנגלים הצוננים הואילו לצאת לסיפון, ובצינה בריטית שוחחו בכובד ראש עם הסקיפר שלהם על העיכוב הלא צפוי, ואחר כך נטו למפגש הסיפונים שלנו ושוחחו בכובד ראש בריטי על שהם מעוכבים נגד רצונם. בצינה בריטית מתחשבת גם רמזו שאנחנו מעוכבים על יד היאכטות הקשורות אלינו (וגם היאכטה שלהם)

לקראת תשעה וחצי הבנו שאם לא נעשה מעשה היאכטורנים העצלים מסביבנו לא ירימו עוגן עוד כמה שעות,  ג׳ורג לא נראה בשטח, עדין ישן והתחלנו עם עצבים המתחילים לגעוש לנסות ולעשות סדר להתיר את סבך היאכטות הקשורות, הרגשנו מעוק, ראינו את מרחבי הים הרגוע ושאפנו לצאת אליהם. הבעיה היינו כמעט ללא מים מתוקים במיכלים וביקשנו למלא אך המרחק מהברז בקצה השני של המרינה נראה מסובך אפילו מהתרת הסירה שלנו מהסירות הקשורות.

רק לקראת 11:00 השתחררנו להפלגה לים הפתוח, עדר היאכטות של הפלוטילות מילא את המיצר לכיוון דרום, הקשר שנכפה עלינו רמז לנו שכדאי שנברח מהם צפונה וכך עשינו את דרכנו לפיסארדו בצפון האי קפלוניה כדי למלא מים.

זורבה שלנו, ג׳ורג׳, מלך המעגן עשה הפוגה במלכותו בשעות הבוקר, אני מניח שבצהרים כבר דהר עם הסירה להכניס דיירים אחרים למעגן עם סירותיהם. אז לידיעת השייטים, רק שתדעו, בבוקר ג'ורג' ישן.