רכב כבד/ חיים שכאלה

לפני כארבע שנים חגגה יצרנית המשאיות 'דאף' 90 שנה בעיר איינדהובן בדרום הולנד. משאיות דאף מהסדנא שהחלה בבניית גוררים ועד למשאיות החלום של שנת 2018, 90 שנים שמשאיות החברה קידמו את ענף המשאיות במנועים משוכללים וחסכוניים ובעיקר היטיבו את מקום עבודתו של הנהג וגם מפגש משאית צבאית משנת 1958. היה רועש  

דגלים, בלונים ושלטי בד ענקיים קידמו את פנינו שהגענו לעיר איינדהובן, בדרומה של הולנד, נדמה היה שנחתנו ביום שטוף שמש היישר לליבו של קרנבל ברחובות. חלק מתושבי העיר סובבו עטופים בצעיפים אדומים, הלומי בירה ונושאים קולם בשירה צרודה. הפאבים ברחוב הראשי היו גדושים בקהל ותזמורות כלי נשיפה התסיסה את האווירה. מאוד מפליא, בדרך כלל העיר איינדהובן שקטה וסולידית, לומר את האמת, אפילו נוטה לנמנמת ערב מוקדמת. הגענו לעיר קבוצה גדולה של עיתונאים לחוג עם יצרנית המשאיות "דאף" 90 שנה להקמת המפעל שנמצא בלב העיר. נראה לי קצת מוזר ש"דאף", חברה סולידית וצנועה בחרה לחוג את חגה ברעש כזה צבעוני, אבל, אחד מהמנהלים של החברה הרגיע אותי: "היום, קבוצת הכדורגל העירונית המפורסמת, 'פ.ס.וו. איינדהובן' זכתה בפעם ה-25 באליפות המדינה וזו הסיבה למסיבה."

כחמש מאות אלף תושבים מתגוררים בעיר שופעת הירוק, לצד רחובות הולנדיים מאבן אדומה בתים נמוכי קומה, עטופים בגינות מסודרות של צבעונים. תעלות מים מעליהם גשרים ציורים, ברווזים וברבורים מהלכים בשלווה מלכותית בשולי התעלות, תושביה מנומסים, חייכנים וכמובן רוכבים על אופניים. בלב העיר מפעל ענק ליצור משאיות 'דאף', המפעל נחשב לאחד מהגדולים באירופה ורבים מתושבי העיר עובדים בו. אגב, העיר, איינדהובן מורכב משתי מילים:  Eind שפירושו 'סוף', או אחרון ו-Hove שפירושו יחידת שטח קדומה.

בשנת 1920, איינדהובן הייתה עיירה קטנה, תעשיית הנורות והרדיו 'פיליפס' בחרה בה והקימה בה מפעל, שמונה שנים מאוחר יותר, ב-1 באפריל ייסד המהנדס הוב ואן דורן, במבנה קטן, בסמיכות למבשלת השיכר 'קולן' סדנא ליצור גוררים. בשנים הראשונות נבנו בסדנא עגלות עבור יצרנית הנורות והרדיו 'פילפס', בשנת 1932 הוב צירף את אחיו לסדנא והם החלו במרץ לייצר גרורים למכוניות. אבל הראש של האחים חלם לבנות משאית. רק בשנת 1949 ירדה משאית ראשונה מפס היצור של החברה, במעמד זה קיבלה החברה את השם – 'דאף' שמורכב מ-Doorne's Automoibl Fabriek (מפעל הרכב של ואן דורן או בקיצור DAF). וכך החל לעבוד סרט הנע של יצור משאיות שנמשך עד היום.

בתחילת הדרך, במשאיות הראשונות הותקנו על שילדות הברזל מנועי בנזין ודיזל מתוצרת 'הרקולס' ו'פרקינס', רק בשנת 1957 החלו ב'דאף' לייצר את המנועים של המשאיות תחת המותג 'דאף'. שנתיים עברו והוכנס חידוש חשוב למנוע ה-DD575, הוספת מדגש טורבו, הישג פורץ דרך באותם הימים. בדרכם השקטה והצנועה הציגו מהנדסי החברה עוד חידוש פורץ דרך, מצנן ביניים במערכת הטורבו, עוד הישג שקידם את כל יצרני המשאיות. רק בשנת 1951 נולד בחברה תא נהג שתוכנן ב'דאף' וחובר לשלדה, מכאן נולדה התפיסה של החברה המתחשבת בנוחות וטובת הנהג. גם את המנגנון להטיית תא הנהג לטיפול נוח במנוע יצרו לראשונה ב"דאף", בשנת 1988 הציגו את החידוש הקבינה המפנקת, ה-Space Cab.

משבר כלכלי הכה בחברה וכדי להשאיר את החברה בהולנד ולשמור עליה נמכרה 'דאף', בשנת 1996 והפכה להיות חברת בת לחברת אחזקות גדולה ויצרנית משאיות קנוורת' ופיטרבליט מארה"ב PACCAR. הכניסה של החברה האמריקאית ל'דאף' לא הכתיבה ושינתה בחברה ההולנדית, להפך זו המשיכה לצמוח וגם העניקה מהידע הרב והמנועים המתוחכמים לחברה האמריקאית PACCAR.

דאף התקדמה וקידמה את ענף יצור המשאיות, הן בתפיסת נוחות הנהג, הן במנועים שהם חסכוניים וחכמים, ועד היום היא שומרת על מעמדה בתחום הפיתוחים של המנועים והמשאיות.

אבל חגיגות 90 אצל יצרנית משאיות אינה חגיגה שממנה עוברים לדור בית אבות, אלא קרש קפיצה להמשך תנופת הפיתוח. מסיבת העיתונאים נפתחה בערב, הילך בו קו עדין של צניעות, לדברי פרסטון פייט, נשיא 'דאף' (אגב, הוא אמריקאי): "הודות לצוות הנפלא של יותר מ-10,000 אנשים מסורים שמתכננים, מייצרים, מוכרים ותומכים במשאיות, המנועים, החלקים והשירותים האיכותיים שלה, ממוקמת 'דאף' היטב כדי להמשיך לצמוח בהצלחה ברחבי העולם." ובעזרת טבלאות גראפיות נראה בבירור של קו העלייה במכירות. כל הדוברים באותו ערב ציינו שהם לא מקיפים עצמם בזרי ניצחון אלא דוהרים הלאה בפיתוח ומכירות.

אבל, כולנו העיתונאים חיכנו ליום המחרת, יום בו תהייה לנו אפשרות להכיר מקרוב את הרכבים שהחברה יצרה במשך השנים, זאת אומרת משאיות משנות החמישים של המאה הקודמת עד ל'ברבור הלבן' המודרני, סמיטריילר עם שילוב של יכולת חשמלית, היברידית וסולר, (רק הוצג ולא הייתה אפשרות לנהוג עליו). העיתונאים שהגיעו מכל רחבי אירופה כמובן "הסתערו" על הרכבים העתיקים, רכבים פרטיים של אספנים שכולם במצב נסיעה.

אותי דווקא עניין אחד הרכבים משנת 1958 רכב צבאי כבד שש על שש, רכבים שחברת 'דאף יצרה בזמנו עבור הצבא ההולנדי, הדגם הראשון נולד כבר בשנת 1952. הרכב שנסעתי בו מתפקד היטב בזכות ידיו האמונות של סטיבן, בעל המשאית וחבר עמותת המשאיות העתיקות, (משהו כמו מועדון החמש אצלנו), סטיבן הנמרץ השקיע זמן וכסף רב בלקיחת גרוטאת הברזל ולהפוך אותה לרכב נוסע. כידוע הולנד מישורית, יש בה קטעי חול ים, תעלות מים רבות, יערות והרכב הצבאי נבנה במיוחד להתמודד עם בעיות קשות של עבירות, הרכב YA328 6X6, משני צדדיו גלגל 'ספייר', בין הגלגל הקדמי לאמצעי, הגלגלים גבוהים ונותנים לרכב אפשרות להתגבר ועל כל בעיית גחון, (כאילו הוא שמונה על שמונה). משאית צבאית, נושאת גייסות (או ציוד), בעלת מראה פנים קודר, תא הנהג ללא דלתות, המנוע רעשני ונושם בקבינה בין מושב הנהג ולבין מושב הנוסע, תיבת הילוכים מסתתרת בחלק האחורי של המנוע והעברת ההילוכים מחייבת שליחת יד לאחור ודיוק בשילוב ההילוך, לחיצת מצמד כפולה, להורדת הילוך נדרש גז בינתיים. סטיבן מפעיל את הרכב, אתה מרגיש את המנוע הענק ממש לצידך כאילו כל בוכנה זועקת שתסיימו כבר את הנסיעה, סטיבן ממש מתמוגג תוך כדי נהיגה והוא צועק לי, (אחרת לא אשמע) שהמועדון שלהם אוסף את החלקים מכל אירופה, הוא עצמו יש לו שני כלי רכב כאלה והוא מאוהב בהם. ביקשתי לנהוג, אבל סטיבן חייך, הוא לא מפקיד את ה'נסיכה' שלו בידי אחרים.

בינתיים הרכב שלנו דוהר במסלול בוצי, סטיבן מחזיק בשתי ידיו את ההגה הענק (אגב הגה כוח שנדרש כוח רב לסובב אותו). בחזית הרכב יש 'עין חתול' אחד, פנס לנסיעת לילה בזמן של האפלה. למרות המסורבלות הרכב נחלץ בקלות מבריכת הבוץ, ממשיך לתוך אפלולית החורש שם ממתין שביל חולי עמוק. תהרגו אותי אם אני מבין איך סטיבן מצליח להעביר הילוך.

אבל כמו שהובטח היום השני היה מפגש מעניין, מארגני האירוע השתדלו להפגיש את העיתונאים עם המשאיות העתיקות, מאחד הדגמים משנת 1955, משאית חתוכת אף עם צורה קצת מוזרה, עם מנוע דיזל של 4,73 ליטר ושישה צילנדרים, המפגש עם צי הרכב העתיק של החברה התקיים באתר הניסוי הגדול של החברה, מולנו התייצבו כמה משאיות עתיקות במיוחד שכולן, כולן נוסעות כמובן, כולן שייכות לאספנים פרטיים ששיפצו את הרכבים, השמישו אותם והם כולם שייכים למשפחה גדול של מועדון (כמו אצלינו מועדון החמש), והם שומרים בקנאות על הרכבים , כך פגשנו משאית נוסעים שהיא 66X להסעת נוסעים, משנת 1961 משאית שמזכירה בצורתה את ה'מק' ההיסטורי, משאית עם נגרר משנת 1967 עם אף כתום והמנוע חלק מהקבינה.

וכמובן לא ויתרתי על 'נהיגת עינוגים', נהיגה על סמיטריילר כחול יפה,  XF 530 FT – 4×2 , 16 מ' אורך, עמוס למעלה מ-40 טון, שלוש שעות נהיגה במחוז כפרי, כבישי צרים ונהיגה כמו שאתה יושב בארמון הנוסע כמעט לבד.

האמת, אני מעדיף את הדגמים החדשים של 'דאף' על פני 'דאף 1958.'

(פורסם לראשונה בירחון 'טראק')