רמת הגולן/ שהנשר חולף

במסעותיי על פני הארץ הזו מפעם לפעם אני נפגש עם אנשים שביל שמתפלג ממנה ניצבת דמות אחרת, שונה מחברתה. אני מבקש לצרף אתכם אל מפגש מקרי עם אנשים שונים. פסיפס מיוחד וצבעוני של ארץ ישראל. אין זה מחקר אנתרופולוגי ואין אני מציג את האנשים בשמם בגלל שלא ביקשתי את רשותם לספר עליהם (2)

שהנשר הענק ריחף מעל נשלחה השאלה אליו, בשקט, כאילו המילים הספורות מטפסות למעלה, נאחזות בכנפיו וגבו הרחב והשאלה נישאת אל עולמות האחרים רחוקים. מי השואל? ולמי מכוונת השאלה? השואל, משפיל את עיניו מול השמש השוקעת, השאלה קיימת רק בליבו, אף אחד מסביב לא יודע מה הוא נשאל, כולם יודעים למי היא מיועדת. חלפו שנים מרגע שנפרדה ממנו, עלתה בכאב ובעצב אל עולמות אחרים. לא ברור אם היא קיימת אבל לבטח שומעת משק כנפיהם של בני טיפוחיה, הנשרים. וכך על אוהביה היא שומרת, משקיפה מלמעלה. הוא נותר על האדמה, אוהב ומלווה, שנים של מאבק אחריו, מאבק שליווה את חייהם. צריך היה לטפל, עוד ניסיון, עוד תרופה אולי משהו בכל זאת יסתדר. רגע לפני שנפרדה שלחה מבט אוהב לנופים שאהבה, אל היצורים הענקיים שפרסו כנפיים למרחב, חלקם חייבים לה את חייהם. אלה כאילו ידעו והרגישו, רגע לפני שנעלמה מחייהם ערכו הנשרים משט נפלא מול השקיעה. עתה הוא בודד, ניצב על האדמה שלח את השאלה ומי יודע באם תגיע התשובה. הוא מותיר בנפשו חלקה עצובה, מגודרת ומוגנת לזכרה. ובחלקו האחר נבנים חיים, עתה הוא שואל, האם הוא יכול לפתוח דף חדש בחייו, הוא לא שכח ולא ישכח, את זאת גם במרחקים היא יודעת.

הנשר הענק ממריא, נושא בכנפיו את השאלה, גולש אל הנקיק, חובט בכנפיו וכבר נישא אל המרחקים בדאייה מסוגננת. האם הוא יביא עמו את התשובה?

מי יודע לאן הוא עף ומי יודע מתי ישוב. השאלה נישאת על גב הנשר הוא נשאר מול הנוף ממתין לתשובה. רוחות האביב מטפסות מעמק החולה, שערו מתפרע ברוח ומבטו נעוץ בהרים המשחירים במערב, בסבלנות ממתין לתשובה ובינתיים מנסה לספור את האורות הנדלקים במרחק. אחרי שעה ארוכה הנשר שב, בתחילה נראה כנקודה בשמיים, אחר גדל וגדל, ערך משט של יופי מעליו. על המצוק נשמע משק כנפיים, בת זוגו מקן הנשרים המריאה מהקניון החבוי במשק אדירים. לרגע חיפש את התשובה, האם היא מונחת בין הכנפיים האדירות. אף אחד לא יכול לשמוע ולהבין, אבל הוא הבין, כאילו שפה מסוכמת בין הנשרים ובינו, לרגע נראה מטה את אוזנו, מקשיב לתשובה ואחר רגע נוסף הניף את ידו לאט לאט כפרידה מחבר. ששאלתי אותו מה הבשורה שהביא בין כנפיו הענקיות הנשר, חייך אלי, היא בירכה אותי.