הזהרורים נחים על הים רק לקראת ערב באור השמש השוקעת, זהרורים אלה נדמים ללהקה שקטה של גחליליות, מרחפים על פני הים שמעלה אותם במחול איטי, לרגע נעלמים וחוזרים בעליזות מנצנצת עם הגל הבא. כ-250 מ' מול החוף, אי זעיר, שהים סוער נעלם בקצף הגלים שנרגע הים מגיח האי תמנון כצוללת אורבת. אמיצים, (באישור המציל) מגיעים אליו בשחייה ולרגע מרגישים כרובינזון קרוזו.
תעלה חצובה מוליכה את כרבולות גלים מעומק הים למפרץ, מעל התעלה גשר בעזרתו אפשר לדלג לחצי אי. לשונות כורכר סלעי ועוקצני (לא לשכוח סנדלים) גולשות אל הים. באיי החול הקטנים שורדים צמחים מעונים את רסיסי המלח וזעם הרוחות. כאן ממלכתם של דיונונים זריזים, סרטנים חדי צבתות, ודגיגים קטנים, היצורים הזעירים ממתינים לגאות הבאה שתשחרר אותם מהלגונות הכחולות. הסלעים גולשים אל הים בריכות קטנות בגווני הטורקיז שמזמינות לרבוץ בתוכן. אבל, הים פה אכזר ואת חדוות השחייה כדאי לשמור למרחבי הים המותרים בשחייה.
גודלה של שמורת הטבע נווה ים כ-300 דונם, היא מתחברת מצפון לאתר המרשים של מבצר עתלית. בעבר הרחוק ישבו הפניקים על החופים, יצאו למסעות בים, בני המשפחות שנותרו על החוף ועסקו באיסוף חלזונות בין הסלעים, מהם היו מפיקים את צבע הארגמן. ממצאים ארכיאולוגיים נמצאו במעמקי הים, שרידי ספינות ואוצרות, עוגנים עתיקים, אילי נגיחה מהמאה ה-11 וה-17 לפנה"ס שפיארו את חרטומי הספינות העתיקות.
בימים בהם הים סוער, גלים חזקים מסתערים על חצי האי, מי הים חודרים דרך מנהרה נסתרת, בדרכם משמיעים קולות גרגור עמום של חתול נהנה, המים נדחקים לפתח צר במהירות ומזנקים לשמיים בזרם אדיר, "גייזר כחול לבן". רסס של מלח ומים מסיים את התצוגה ומתפוגג עם רוחות. אחרי כל מופע הגייזר הקשיש מתמלא גאווה, כבודו הלאומי נשמר בחוף הקסום של נווה ים.
איך מגיעים: יורדים מכביש 2 (ת"א -חיפה) במחלף עתלית, פונים מערבה, מעבר לגשר, פונים שמאלה, (דרומה), לכביש 7110, נוסעים עד הקצה, לחוף נווה ים. מועצה אזורית חוף כרמל מפעילה את החוף. חניה וכניסה לא תשלום.
בסביבה 1: תצפית על המצודה הגדולה בעתלית ממרפסת התצפית ע"ש אברהם דנקנר ז"ל. המרפסת כחלק מצודה צלבנית, 'דטרואה חרבת קרתה'. הכניסה דרך חורשת האיקליפטוסים בכניסה לעתלית.