מקום/ כל צבעי הים

בין מכמורת וגבעת אולגה, בדרך תל גדור התל הבולט במישור החוף. פלטה של גווני כחול

נדמיין לרגע שלרשות מרחבי הים עומדת מלתחה של צבעים, כל הים הגדול יכול להחליף בגדים וצבעים בכל שעה משעות היום. אם נמשיך בקו הדמיוני למשל עם קרני השמש הראשונה ילבש הים צעיף משי זהוב, כזה שמעניק לקצף הגלים את הזהב הרך. שהשמש עולה היא תורמת לים את חליפת הטורקיז הנועזת, (שנקראת גם 'חליפת הפיתוי'), מי הים שקופים, צלולים וקשה לעמוד בפיתוי ולא לקפוץ אליהם להתרענות. בצהרים ניכרת בים עייפות, מצב רוחו מעט שפוף, אז ילבש הים שמלה אפורה דהויה ובעומק הים תעלה הרוח "ברבורי קצף" המנקדים בלבן ואפור את השמלה. הרחק הרחק, על קו האופק מתיישב, 'צעיף' סגול כהה, צעיף זה מכונה 'חליפת זעם צהרים'. אחר הצהרים ולקראת שקיעה, הים נרגע, משיל את הזעם והופך לרך כמאהב לטיני מפתה, ענוג ורומנטי, מימיו מתכסים בדוק אפור דהוי עם נגיעות כחול מתכתי. על המים מרצדים נגיעות זהב ואודם השקיעה מוסיף את גווני האדום. באותו הזמן נשלחים גלים אל החוף, בלחישה מפתה ויוצרים חצי עיגול על החול, אחר שבים אל הים בלחישת אוהבים. ובלילה … הים מוותר על הגינונים, ממילא אף אחד לא רואה, שולף את כותנת השינה הכהה העתיקה פורס מעליו שמיכה שחורה ורק לעיתים באמצע החודש מתעדן הצבע הכהה בפס ארוך של הירח.

כדי לצפות בגווני הים המשתנים יש מסלול יפה על מצוק הכורכר הנישא מעל הים. צעדה נינוחה בשביל המתפתל קרוב לקצה המצוק המקשר את מכמורת עם גבעת אולגה. תחילת המסלול בקצה הצפוני של חוף מכמורת, המטיילים משאירים מאחור את סימני ציוויליזציה, מכאן נמתח מצוק פראי שהרוח והים הפליאו לפסל בו. בימים עברו מכמורת הייתה נמל קטן לספינות סוחר עוד בתקופה הפיניקית, בעוד המלחים הנועזים חוצים ימים בדרכם ליבשות חדשות, הילדים והנשים שנשארו על החוף הפיקו בין הסלעים מחלזונות שהוציאו המים את צבע הארגמן. בתקופת השלטון התורכי ישב בנמל אבו זבורה, סוחר אבטיחים גדול ששלח אוניות עמוסות באבטיחים למכירה באזורי הים התיכון, הנמל נקרא 'מינת אבו זבורה' לכבודו של סוחר האבטיחים הגדול, איסכנדר אבו זבורה.

מצוק הכורכר לאורך חוף הים בנוי משכבות של סלעים ואדמה. הגשם ורוח מפסלים במצוק, מחלישים את כוחו. לעיתים גושים גדולים של כורכר ניתקים מהמצוק, מתרסקים אל חולות הים, הגלים מפוררים אותם. סלעי הכורכר הצונחים כבר גבו קורבנות שנמו למרגלות הסלעים. (כדאי להיזהר ולא לקבוע את מקום המנוחה צמוד למצוק). בקצה הצפוני של מכמורת מתנשא תל גירית, שקיבל את שמו מטורף ממשפחת היונקים, הגירית חיה במחילות באדמה ומחפשת את מזונה בשעות הלילה. צליל השם דומה לשם הערבי, תל ג'ריה. מנקודת ההתחלה רואים את קצה המסלול, מעט לפני הארובות של תחנת הכח בחדרה.

באמצע הדרך נמצא תל גדור, ישוב ונמל פיניקי שהתקיים גם בתקופה הרומית והביזנטית. תל שמתנשא לגובה של כ-35 מ' מעל הים, ממנו תצפית נהדרת על כל האיזור, (קצת מאמץ אבל שווה לטפס) מצוק הכורכר יורד בתלילות אל הים. בקצה התל שרידים של מבנה עתיק, שם אפשר לשבת מול רוחות הים ולהמתין לשקיעת השמש.

איך מגיעים: נוסעים על כביש 2, יורדים במחלף בית ינאי, פונים למכמורת עוברים לקצהו הצפוני ומשם מתחיל השביל צפונה, (סימון שביל כחול מפת טיולים וסימון שבילים מס' 7). מתאים לג'יפים, רוכבי אופנים והולכי רגל. עד גבעת אולגה כ4-5 ק"מ הליכה על המצוק. ירידה לים אפשרית ליד תל גדור. כדאי לדאוג שרכב יאסוף אתכם בגבעת אולגה.

עם הילדים: 'חסת הים', האצה האדומית, צינורן הבונה מלפפוני ים, תולעים רב זיפיית, תמנון החוף, סרטנים, דגיגים ורכיכות שונות, אלה חלק מהיצורים שתפגשו באגמונים הקטנים שנוצרים על הסלעים, למרגלות תל גדור. מדרום לו מפרץ נאה וחולי ים רגוע ואפשרות מסלול הליכה על החוף.