בתי כנסת נסתרים וקטנים בשכונות המקיפות את שוק מחנה יהודה בירושלים. בתי כנסת קטנים מקצה המאה הי"ט ותחילת מהאמה העשרים. קהילות שנשכחו, סיפורים ומתפללים שמגיעים בחגים להשלים מנין ולהתפלל כמו אבותיהם

המולת שוק מחנה יהודה נעלמת שעוברים לצידו הצפוני של רח' יפו. אלה רחובות הגולשים במורד מתון לשכונות שנבנו כאן בקצה המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. רחובות צרים שאפלולית צפופה עוטפת אותם באבן ירושלמית ללא טיפה של ירוק, כרזות ענק מרוחות על קירות הבתים ובהם אזהרות עליהם חתומים רבנים שעלומים לנו, החילוניים. חצובים בקירות ובכל פינה ניצבות קופות צדקה עטופות במנעולים. ברחובות הצרים ממהרים ילדים לתלמודי תורה מאחוריהם מעופפות פיאות ארוכות. ילדות בשמלות ארוכות וגרביים עבות מהלכות בסימטאות צוחקות בעלומי יופיין. בעוד י' שנים, אחרי שיתחתנו שערן הארוך היפה ייכלא במטפחת חונקת, או ראשן יגולח ותפארתן תעלם, אחרי כל בית כניסות לחצרות ירושלמיות בהן גרות בצפיפות משפחות רבות.

לפני שנים היה כאן אחרת את הרחובות הקטנים מילאו בני קהילות מפוארות, יהודי בבל, קהילת מונסיטר, (מקדוניה של היום), יהודי חלב, יהודי גרוזיה ואחרים. אלה ניהלו חיי קהילה תוססים, דבקו אחד ברעהו, גרו בסמיכות והקימו היכלים קטנים לתורה, בתי כנסת חבויים בהם יכלו להתפלל לפי נוסח עדתם וכל אחד תרם ל"מפעל" ככול יכולתו. רבנים, גבאים היו הסמכות העליונה והקובעת לקהילה, גביר הקהילה היה מעניק ביד נדיבה תרומה לבית הכנסת וזכה להנצחת שמו. בני הקהילה תרמו ככול יכולתם וקיבלו הנצחה בלוח האבן בכניסה לבית הכנסת. כך נולדו בתי כנסת זעירים, שרבתה בהם השמחה, התפילה ואהבת האדם. במשך השנים נדדו רבים מבני הקהילות ממרכז העיר ירושלים לשכונות, בתי הכנסת המיוחדים נותרו עם מעט מתפללים. את מקומם החסר של בני הקהילה תפסו יהודים חרדים שמילאו את החלל, גרים בצפיפות עצובה בבתים שנעזבו. חלקם אימץ את בתי הכנסת מבלי לדעת דבר וחצי דבר על בני הקילה שיסדו את בית הכנסת. חלק מהיכלי התפילה הזעירים הפכו לכוללים, בהם מתנועעים בדבקות מתפללים צעירים.

בבית הכנסת של יהדות בבל, (טוויג (רח' רשב"ם 8), מתפללים יהודים חרדים שרחוקים מתרבות בבל העשירה. בימי חול מתכנסים לבית הכנסת סוחרי ובאי השוק שמגיעים לתפילת בוקר וחרדים מזרמים שונים. בתי הכנסת שהיו גם בית ועד לקהילות הולכים ונעלמים. בשנים האחרונות כמה מצאצאי בני קהילות מבינים שחלק מתרבותם טמון בבתי הכנסת הקטנים ומנסים לחזור ולשמר את מקום כמו בימי אבותיהם.

לפני כמה שנים, לקראת החגים יצאנו עם ראובן גפני, מרצה ביד בן צבי וגיאוגרף להכיר כמה מבתי הכנסת הקטנים שפזורים במרכזה של העיר, בשכונות הוותיקות סביב שוק מחנה יהודה. גפני, בחור דתי, ציוני חוקר במשך שנים את ההיסטוריה והמנהגים של הקהילות. למעלה מ-1700 בתי כנסת יש בעיר, רובם נחקרו על ידו ופורסמו בטרילוגיה, שלושה ספרים, שאחרון מהם עומד להתפרסם בזמן הקרוב בהוצאת יד בן צבי. גפני שמסיים עתה את דוקטורט בתחום, עמל כמה שנים בחקר בתי הכנסת. (אני מניח שהספר יצא וראובן גפני לבטח הפך לד"ר).

החלוקה בין בתי הכנסת הספרדים והאשכנזים ניכרת בעיקר בימי שישי. אצל האשכנזים מתנהלת התפילה ב'אוהל אברהם' (רח' חפץ חיים 29), בעצלתיים. אין מה למהר, את הכנות השבת עושה האישה, האשכנזים, מאריכים בתפילה באולם הראשי וגם ב"שטייבלך", אותם חדרים קטנים שסביב האולם המרכזי. בלב בית הכנסת מנורה ענקית, תרומת נדיב עלום שם, המנורה יורדת מהתקרה וגודלה וצורתה משפיעה על חלל בית הכנסת, חנוכייה קבועה לצד ארון הקודש. בכניסה לבית הכנסת שורה של מעילים שחורים תלויים, המקום בכל יום (וגם לילה לפעמים) עמוס במתפללים ונראה כקן נמלים עמלות. חלק מניחים תפילין, אחרים מתנודדים כלולבים בתפילה נרגשת. חלק דנים בשיחת לחש.

והמעשנים המכורים עומדים בחוץ, בפינה, לצדם של מקבצי הנדבות.

הספרדים (לעומת האשכנזים השלווים) עסוקים מאוד ביום שישי, ממהרים בתפילה וממהרים לשוק לערוך קניות לשבת, למהר הביתה ולצאת שוב במצוות האישה לסדרה נוספת של קניות. בימים אלה מתווספת תעסוקה לקראת תפילות הסליחות ולקראת התשליך בראש השנה, רבים מבין התושבים המקומיים מצטיידים בליקוט מפתחות של בורות המים הרבים בחצרות הישנות, באין ים קרוב מסתפקים בהשלכת החטאים לבורות המים בזמן התפילה.

זכות אהרן סילוירה- בית מדרש קטן בשכונת מחנה יהודה (יהודי חלב)

משפחת סילווירה הייתה עשירה ומפורסמת בקרב הקהילה היהודית בעיר חלב. ראשוני המשפחה הגיעו לחלב ככל הנראה מן העיר ליברנו שבאיטליה. בני המשפחה ידועים כמי שמקפידים לתמוך בתלמידי חכמים וברבנים. בירושלים. אחד מבני המשפחה, אהרון סילווריה חי בירושלים עד לפטירתו בשנת 1925, תרם סכומי כסף גדולים למוסדות ציבור שונים בעוד הוא עצמו ואשתו שאלוהים לא ברך אותם בצאצאים חי בצינה בחדר קטן בתחתית בית שקנה. בית כנסת ספרדי התנשא מעל בשכונת מחנה יהודה ונושא את שמו. לצד ארון הקודש אבן הקדשה גדולה לזכרו "זכות אהרן". בראש הלוח מתנוסס הפסוק "ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם, טוב מבנים ומבנות", המעיד על התורמים שהקדישו את כספם לצדקה מאחר שלא היו להם צאצאים. כיום בית הכנסת הקטן משמש ככולל לצעירים ופתוח כל שעות היום והלילה.

בית הכנסת טווייג, רח' רשב"ם 8 (יהדות בבל)

בית הכנסת טוויג נוסד על ידי העדה הבבלית המפוארת. בני עדה רבים עברו להתגורר באזור מחנה יהודה והשכונות הסמוכות. במקום כמה חדרי תפילה, אחד גדול שאליו רק הצצנו ואחרים קטנים, על הקירות לצד ארון הקודש תמונה גדולה קבר רחל.

בית הכנסת הבבלי הקטן נוסד בשנת 1933, ככל הנראה זו בית הכנסת הראשון שנוסד באזור הצפון-מערבי של מקור ברוך. בנייתו נתרמה על ידי הנדבן יחזקאל נעים טוייג, לעילוי נשמתו של אביו.

בשנים מאוחרות יותר זוהה בין חכמי התורה המתפללים גם הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו, בית הכנסת בו נהג ללמד שיעורי תורה פעמים רבות. באחת משיחותיו סיפר על לימודו במשך שנים בבית הכנסת טוייג מדי בוקר, לצד חכם אברהם בגדדי, שכונה "רבי אברהם רפואה שלימה". בית המכנסת יפה מנורה ענקית משתלשלת מהתקרה, ארון הקודש מכוסה בפרוכת נאה ורבים מגיעים לשלם לתפילת שחרית וסליחות.

בית הכנסת 'יגל יעקב' של יהודי מונסטיר (מקודוניה) , רח' אלפנדרי 21

בני העדה המונסטירית הגיעו לארץ טיפין טיפין מהעיר מונסטיר (כיום במקדוניה, גובלת עם צפון יוון), בשנת 1839 נמנו בירושלים בסך הכל 29 נפשות, בשנת 1888 הקימו בית כנסת צנוע, יגל יעקב בעיר העתיקה, בינתיים גדלה הקהילה בעוד כמה מניינים. בית הכנסת נקרא לכבודו של הרב יעקב יוסף ישראל, ששימש באותה העת כרב ומו"צ (מורה צדק) בעיר מונסטיר עצמה. וחיבר את הספר ספר ליקוטי תפילות ופירושים בשם "יגל יעקב" שראה אור בשנת 1900. אבן הפינה לבית הכנסת בשכונת מקור ברוך הונחה ב 25 ביולי 1930. על קירות בית הכנסת יש הנצחה ל בתוך בית הכנסת ניתן להבחין בלוחות הזיכרון והקינה הגדולים, בשעון ובמנורה המוזהבת. בארון הקודש הנאה, בחופת החתנים המצויה משמאלו. כמו כן ניתן להבחין במספר רב של לוחות זיכרון קטנים יותר, שעליהם מונצחים רבים ממתפללי בית הכנסת הקבועים לאורך השנים. לוח הקינה על הנרצחים בשואה, ניתן להבחין בשם נוסף: "ברוך משולם בן שרה הי"ד, נפל במעלה עקרבים י"ב באדר ב' תשי"ד". ולוח נוסף בו מונצחים בני הקהילה שהושמדו בשואה.

עוד בתי כנסת שכדאי לבקר בהם: בית הכנסת מנוחת יהודה, רח' נבון 10. בית הכנסת תפארת ירושלים/ אוהל אברהם, רח' החפץ חיים 29. בית הכנסת של אגודת אחים, אנשי אמריקה, רח' ראשית חכמה 8. הגשנו לכם טעימה קטנה, עוד רבים בתי הכנסת שרק המטייל ברגליו, וכיפה על ראשו יכול להגיע ולהנות מהעושר התרבותי, ההיסטוריה והאנשים. מהלך פסיעות משוק מחנה יהודה בירושלים.

(תודה גדולה לראובן גפני, אם לא הוא אתם ואני לא היינו יודעים על כל העושר התרבותי שנמצא במרחק של פסיעות משוק מחנה יהודה)