תערוכה/ דרך חוד העיפרון

מאז שמוזיאון תל אביב שינה את פניו בבניה חדשה ומסיבית, אני, הקטן מרגיש נבוך ומחפש את דרכי בין מסדרונות הבטון והאולמות הרבים. כדי להתגבר על החששות לקחתי עזר כנגדי, בן משפחה צעיר ונלהב לטיול מוזיאון בימים האחרונים של החופש הגדול. קצת תרבות עם שילוב מיזוג אוויר מלא ומזנון פעיל. מסתבר שלא רק אני חשבתי על השילוב המופלא, הרבה הורים וילדים חשבו כמוני ומילאו את חללי המוזיאון. האקוסטיקה האיומה במסדרונות הבריחה את בן המשפחה הצעיר (תאב התרבות) ואותי לאחד האולמות הרגועים. נכנסנו חלל ענק, עם מסגרות בתוכן צילומים ענקיים, שומרת משועממת ובעיקר שקט נפלא. נשמנו לרווחה באולם ממוזג, אור, שקט ומשאיר את המולת הקהל בחוץ.

שהתרגלנו לשקט התחלנו להסתובב ולבחון את התמונות הגדולות. חשבתי לעצמי: 'צילומים בשחור לבן' מרשימים, אבל… . מתוך כבוד לאמן נגשתי לקרוא מי, מה ולמה, התחלתי לקרוא וכבר מהמשפטים הראשונים קפץ מבטי לתמונה מדהימה, אישה צפה באוויר, שפעת שערה גולשת מעורפה כלפי מטה (כוח המשיכה, אתם ידעים) חזרתי לטקסט על התערוכה והאמן וקראתי שוב: "… משלבת אמנות ריאליסטית פיגורטיבית…" זאת אומרת" לחשתי לבן המשפחה הצעיר "זה לא צילום, זה ציור". הלכנו מהר אל התמונה המרכזית ואחרי שקירבתי את פני אל העבודה (קירבה שהקפיצה את השומרת המנומנמת) ראית שהעבודה המופלאה היא רישום עיפרון מדויק ברמת צילום. "מדהים" אמרתי לבן המשפחה הצעיר "רק בשביל התערוכה הזו היה שווה לבוא למוזיאון", בקיצור נשארנו באולם למעלה משעה שאנו נעים בין ציור לציור, בוחנים את ציור עיפרון או פחם ואת היכולת המופלאה של האמנית, סמחא שחאדה.

שם התערוכה: 'מהלכת קסם' האמנית: סמחא שחאדה, בת 32, נולדה וגדלה בישוב הערבי שעב, במרכז הגליל התחתון. רישומי העיפרון והפחם של האמנית נעשים בדיוק מופתי ובאמת מהלכים קסם על הצופה, חלק מהציורים מתארים את הנוף בקרבת ביתה, דרכו את הקשר בין דורי (3 דורות) של משפחתה, היא מציירת בקווי פחם עדינים את עץ התות ששתלה סבתה.

דף ההסבר מנסה להוביל (במסורבלות ) את קשר בין הציורים והזהות והבעיה הפלסטינית, אם נהייה עדינים הקשר נראה רק בכתובים ולא בציורים, עבודה יפיפייה, מדויקת וראויה להערכה, לא מצאתי רמז בציורים לקשר לכיבוש או הגירוש בשנת 1948.

סמחא שחאדה זכתה בפרס ע"ש חיים שיף לאמנות פיגורטיבית ריאליסטית ועבודות שלה הוצגו בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם.

בקיצור אם אתם רוצים סיבה לרוץ למוזיאון תל אביב, זו התערוכה, לטעמי.