מקום/ טבילה כהלכה

ירדנית, במוצא הדרומי של הירדן הפך לאתר הטבילה המקודש של הנוצרים, למרות שהנקודה המסורתית נמצאת על יד יריחו. שילב של יופי בקדושה. המאמינים לא טועים

קצת אווירה: היא עמדה במי הירדן טבולה עד מותניה, על גופה גלימה לבנה, עיניה עצומות ושפתיה לוחשות תפילה. המים "שיחקו" בשולי גלימתה הלבנה, יצרו כעין הילה לבנה סביבה, כפות ידיה הצמודות בתפילה, עיניה העצומות, תפילתה החרישית וההליכה האיטית אל המים העמוקים שיוו לה מראה של קדושה. מי הטורקיז של הירדן קיבלו אותה, המים מהתלים בבד הגלימה. ברגע שמים נגעו בכתפה, שערה הקיף אותה בהילה לרגע פקחה עיניה, שלחה מבט לקבוצה שממתינה במים הרדודים, גלימותיהם הלבנות משתקפות במים. היא הגיעה עד לכומר שהמתין לה, צלב גדול שעון על כתפו וגלימתו הארוכה, הכהה, טבולה במים. הכומר הידק את ידיו על שתי ידיה האוחזות בצלב העץ הקטן, עתה גם עיניו עצומות ושפתיו לוחשות תפילה. ביד אחת נגע קלות בראשה, לרגע נעלם ראשה במים, שהגיחה מהמים מפלים זרמו משערה, הכומר הניחה את ידו על ראשה ובירך אותה. וכך עוד שבע פעמים נטבל ראשה במי הירדן, שפתיו לחשו תפילה. ואז, כאילו ניתן אות סמוי, קבוצה הצליינים חבריה לקבוצה של אותה אישה עמודו במרחק מה, רגליהם טובלות במי הירדן, ודמותם בגלימות הלבנות משתקפת במים, כמעט בלחישה פתחו במיסה נוגה, קולות הנשים כמו ריחפו על חלקת המים, סובבו את אישה והכומר, ואחר הרחיקו אל עצי האיקליפטוס הכבירים בגדה ממול, לקול המיסה חזרה האישה אל חברותיה בצעדיה מדודה, שפתיה מצטרפות לשירת המקהלה. וכך אחת אחר השנייה הגיעו הנשים אל המים הכומר במים העמוקים לטבילה נוצרית כהלכה.

סיפור המקום: אתר הטבילה, ירדנית, נבנה במיוחד עבור צליינים נוצריים. מיקומו, סמוך למוצא הירדן הדרומי, אחרי סכר דגניה. מבנה גדול ומסודר, עם חנות מזכרות, שירותים ומסעדה. מהמבנה יוצאים אל מרפסת התצפית, שביל אבן מסודר ממרפסת התצפית העליונה אל המים, (השביל מתאים גם לנכים). כאן, נוהגים המאמינים הנוצרים לחזור על מעשה הטבילה של יוחנן המטביל שהטביל את ישוע, (ישו), במי הירדן. המסורת מספרת שמקום הטבילה היה במי הירדן, סמוך ליריחו, בקאסר אל יהוד, (ארמון היהודים, נקודת המעבר שבה חצו בני ישראל את הירדן בדרכם לארץ ישראל). מקום הטבילה סמוך ליריחו הפך לקדוש לנוצרים. כיאה למקום קדוש על גדות הירדן הוקמו מנזרים של זרמים שונים בנצרות. מסיבות ביטחוניות, בשנות השבעים נסגרו המנזרים והוקפו בגדר. עד לפני כמה שנים ההגעה לאתר טבילה סמוך ליריחו חייב ליווי של חיילי צה"ל. רק בשנים האחרונות נפתח המקום כאתר של רשות שמורות הטבע. המרחק, החשש הביטחוני וגם מי הירדן שאינם נקיים בנקודה זו, כל אלה הביאו את הצליינים הנוצרים להגיע לאתר ירדנית לטבילה כהלכה בתנאים נוחים יותר. לכן הוקם אתר ירדנית, מדינת ישראל וקבוצת כנרת "הזיזו" צפונה את אתר הטבילה, ירידות נוחות אל המים לצרכי הטבילה, פינות לעריכת מיסות לקבוצות הצליינים, שירותים וקראו למקום, ירדנית. וכך מדי יום מגיעים צליינים רבים. גם ישראלים מגיעים למקום היפה להתבונן בטבילה מהמרפסת הגדולה. הדרך למי הירדן מעותרת בשלטים גדולים, בהם פסוקים מהברית החדשה. האתר פתוח לכולם, נגיש לנכים. הכניסה למקום ללא תשלום. את טקסי הטבילה והמיסה אפשר לראות ממרפסת ארוכה מעל האתר.

הדרך למקום: בצומת צמח, בדרום הכנרת, פונים מערבה, לכביש 90, אחרי שעוברים על גשר סכר דגניה פונים שמאלה, לכביש קטן שמוליך לקבוצת כנרת, מיד שמאלה למגרשי החניה בכניסה לאתר הטבילה. אתר ירדנית פתוח מ-8:00 – 17:00, 04-6759111. הכניסה ללא תשלום.

ועוד משהו: ממול לאתר נמצא בית המשאבות, ובית הסירות העתיקים. שביל ארוך נמתח מכאן אל הבריכות הגדולות. על אחד השבילים נמצא קברה של בובה, הפרדה שהיתה אוזן קשבת לתושבי האזור, זכתה לצאת לפנסיה וללוויה מכובדת ונקברה בין הבריכות. עד היום פוקדים רבים את קברה.

משהו מתוק: חוות השוקולד גליתא, בדגניה ב'. כל "חטאי" השוקולד והגלידה מרוכזים במקום אחד. מוזיאון שוקולד קטן והסבר איך עושים שוקולד. סדנאות, בית קפה. סיום מתוק וטעים לטיול. 'גליתא' 04-6755608.