מקום/ במורדות העצב

למקום פורח וירוק, לצד שביליו נח עצב רב. זהו בית הקברות של קריית ענבים בו קבורים גם לוחמים אמיצים של חט' הראל ותושבי ישובי ההר. מקום של זיכרון וכבוד לנופלים. מקום מיוחד וכדאי לבקר לא רק בימי הזיכרון, להם אנו חייבים רגע של הרכנת הראש ודממה

כביש צר ומפותל מטפס לקריית ענבים, בכניסה לקיבוץ, משמאל, תחנת דלק קטנה, אחריה מזלג דרכים. ממשיכים ישר, בין סככות ישנות, לפי השילוט לבית הקברות. הכביש העולה לירושלים. "… שורות מתנשפות של משאיות ואוטובוסים עבריים – יורשי אורחות הגמלים מימי התנ"ך, רכב הרומאים, טוריהם הנלהבים של הצלבנים – התייגעו עתה במעלה אותו נקיק בהביאן מצרכים ההכרחיים לחייה של העיר. (ירושלים). ההגנה על אותו קו תחבורה רופס היתה בעיה עצומה, בעיה שכמעט אין לה פתרון." מתוך הספר 'ירושלים ירושלים', מאת דומיניק לאפייר ולארי קולינס. תרגם אהרן אמיר, הוצאת מעריב). יורדים במחלף חמד, לכיוון הכפר אבו גוש. בכיכר הראשונה, פונים לכביש העולה לקריית ענבים ובית נקופה.

אחרי 1.3 ק"מ מגיעים לרחבת חניה קטנה, בית הקברות של קריית ענבים, מגרש חניה קטן, מדרגות אבן מוליכות למקום מטופח טובל בפרחים, חורש אורנים אפלולי ממתין ובקצה, בית הקברות הצבאי, מצבות אחידות ל-138 לוחמים, רובם מחטיבת 'הראל' שנפלו בהגנה על הדרכים והישובים בדרך לירושלים. שביל פרחים ורודים מוביל לאנדרטה לזכר הלוחמים. "… לא היה לנו לילה אחד בלי פעולה, והיתה חלוקת עבודה: זה שלא יצא, חפר קבר בשביל זה שלא יחזור. ואת הצליל ההוא של המכושים בוואדי, את הברזל על הסלעים, אני ממשיך לשמוע עד עכשיו, יותר ממה שאת היריות. חופרים וחופרים, לא מעיזים לנחש בשביל מי הפעם בדיוק. …" (כך מתאר הפלמחניק הקשיש את חפירת קברים בבית הקברות בקרית ענבים. מתוך הספר 'יונה ונער' מאת מאיר שלו, הוצאת עם עובד).