בעלי חיים/ תרגיל במסכנות

הכלב במשכננו, הפך להיות חלק מהבית, וכמי שגר בבית, אחרי תקופת הסתגלות קלה, מתחיל להתנהג בטבעיות ומציג דרישות, (בעיקר בתחום המזון) ומגלה חוסר סבלנות שהדבר לא מתקיים – ומיד. שהדרישות שלו לקבל חלק מהמזון שאנו אוכלים לא מתמלאות, או אז מגלים את יכולת המשחק שלו ובעיקר בתחום

הבעות הפרצוף. מובן, האוכל היבש שאנו מציעים לו בשפע לא מוצא חן בעיניו. אנו, למען בריאותו סוכרים בפניו אוכל אחר. אחרי שמתייאש מהבקשות לשותפות באוכל שלנו, בלי הרבה ברירות ובדחף הרעב הוא פונה אל האוכל שלו, היבש. לוקח פיסה מהאוכל ורץ אל הצללים שמתחת לשולחן בסלון, אוכל בשקט בשקט עם מבט של תיעוב עמוק ובחילה. אם הוא רואה שמישהו מבני הבית מסתכל עליו פיו קופא באמצע הלעיסה, שולח מבט שכולו בקשת רחמים ותחנונים.

תגידו, כמה אפשר לעמוד במבטים האלה? טוב, יאללה, קח משהו.