אתם בטח מכירים את המצב הזמני הזה, כדברי הגשש החיוור: ״אתם קמים בבוקר עם צליל מנדולינה בלב״ ובאמת תחושה נפלאה מלווה את הבוקר שלכם, אפילו הקימה מהמיטה )בכל יום מתקיימת בזחילה מטושטשת,( באותו יום ׳המנדולינה׳ היקיצה אותך מידיית, בצעד גמיש כחתול אתה קם מהמיטה, ממלא תוך שירה חרישית (שרעייתך לא תתעורר) את הקומקום. עד שהמים ירתחו אתה עושה כמה תרגילים לעיצוב האישיות והגוף. נשימה עמוקה ותחושת המלכות מלווה אותך בכל צעד. זהו, המלכות ניתנה לך בזכות ולא בחסד, אתה בריא, יפה, מוכשר, אבא נפלא, בעל נהדר, בקיצור מו-שלם.

את הקפה הריחני אתה מגיש לאשתך למיטה, עם פוזות אביריות וחיוך של שליט על חיובי. היא בקושי קמה, לא מבינה מה נפל עליך, עוד לא בדיוק יודעת מה סדר הכוחות שצריך להתארגן אליהם, מופתעת מול מתקפת האושר הזו שלך ותוהה: האם אתה הולך להודיע הודעה דרמטית? או סתם קמת ליום טוב במיוחד?

צליל המנדולינה מלווה אותך במקלחת הבוקר, הגילוח נפלא וחלק, חצי בקבוק של מי קולון על הפנים ונשאר לך רק לפתוח את הדלת לחדר ששם ניצב כסא המלכות‘ כמה פסיעות ואתה יושב ומחזיק את שרביט המלוכה. בינתיים רעייתך שהתאוששה ממתקפת הטוב ומתקפת המו-שלם, מתעוררת בעזרת הקפה והשעון שמכתיב את מהירות ההתעוררות ועתה היא ישובה במיטה, שותה בנחת את הקפה וסוקרת אותך, אמנם כמלך אבל עם טריטוריה מאוד קטנה, שדות המלכות שלך שנפרסו עד האופק הצטמצמו ברגעים אלה לגודל החדר (ללא שטח המיטה).

צליל המנדולינה שמלווה אותך מתחיל קצת לזייף, אתה בעצם נזכר שיש לך תור לרופא שיניים עוד מעט, כאב השיניים שמלווה אותך כל סוף השבוע מסביר לך שהולך להיות טיפול ארוך, כואב וכואב בכיס. אשתך שהיא כבר בעירות מושלמת מספרת לך שיש לעשות כמה סידורים על הבוקר, לפני העבודה והסידורים דחופים. הכלב נובח דורש את מנת המזון שלו, צריך למהר להציא את שקית הזבל לפני שתגיע משאית האשפה. הבת מצלצלת שהרכב שלה לא מניע ועוד לא הגענו למהדורת החדשות שמעצבנת בנפרד.

צליל המנדולינה הפך לצליל עצוב של צ׳לו, חדר המלכות נסגר סופית, נשימה עמוקה ואתה חוזר להיות ככול העם, נזכר בכל מה שחלמת לעשות ולא תעשה היום. מאפסן את המנדולינה ואת צליליה במקום בטוח, במקום שבעוד כמה ימים שוב תקום עם צליל המתבקש ותוכל לשלוף הצלילים הנפלאים ויהיו לך רגעים של חסד מלכותי עד שהחיים יחזירו אותך מהר מאוד למציאות. בוקר טוב עולם.