בעת מסע מהחניית המכונית לשבוע הספר נח עלי רגע שאין ממנו חזרה. אם לא אלקק כרגע גביע גלידה לא אוכל להמשיך במסעי אל הספרים. כעין "צניחת סוכר" לפני קצה היום. נכנסתי ל"מקדולנד", מוכרת נאה חייכה אלי: מה בשבילך? שאלה, רק גלידה אמרתי. לנאה נראה חריג שקשיש כמוני לוקח מנת ילדים, בנימוס רחמני הגישה לי מגדל מסולסל של גלידה לבנה, שלמתי 4.5 שקלים ויצאתי ללקק את האושר.

לרגע הרגשתי מגוחך, לצאת להלך ברחובות מלקק גלידה? במחשבה שנייה אמרתי, מה איכפת והלכתי ובידי מגדל גלידה.

באי תנועה הקרוב המתנתי בסבלנות לאור הירוק, יותר נכון ליקקתי והמתנתי. לצידי עמדה אישה נאה, לבושה היטב, ראיתי שהיא שולחת אלי בגניבה מבטים. כנראה, חשבתי לעצמי' באמת אני נראה מגוחך. סובבתי ממנה חצי סיבוב והרגשתי שהיא בולשת את גבי. שנדלק סוף סוף האור הירוק ועמדתי לעבור, פנתה אלי הלבושה היטב בכעס: "בגללך שברתי את הדיאטה", סובבה לאחור, וטופפה לסניף של "מקדונלד" לקנות לה אושר ב-4.5 שקלים.