אי של שלווה, בצומת הסואן במדינה, כך הייתה לי התחושה שהגעתי בשעות הבוקר אל תחנת מכבי האש במערב ראשון לציון. מפקק תנועה אין סופי, פגוש אל פגוש, גלשתי מהמולת הכבישים דרך השער הצהוב אל השקט

וזאת התמונה שראיתי, כבאי משקה את הגינה ואת הדשא הירוק מסביב לתחנה, שני כבאים משוחחים ובידם כוסות קפה. אך אל תטעו, תוך רגע ׳אי השלווה׳ יתעורר לחיים, קריאה של המוקד לאירוע מנועים יתנועעו, הסירנות יצווחו, משאיות הענק האדומות טעונת במים ומנופים יצאו מהשער לטפל באירוע.

כל קומת הקרקע בבנין הגדול מוסך גבוה, חרטומי מכוניות הכיבוי האדומות מציצות מתוך המבנה הגדול. מעל חניית הכבאיות משרדי התחנה, דשא פסטורלי עם כמה עצי אקליפטוס יפי נוף, גינת פרחים קטנה, רחבת חניה ותמרון. בשוליים המערביים מתכנסת חבורה של כבאים לתדרוך בוקר, אחד אחד נכנסים למועדון הקטן אוחזים בכוס קפה של בוקר ומקשבים למנהל התחנה. גם אלעד, כבאי ראשוני וותיק בין המתודרכים. לרגע הוא נוטש את התדריך, יוצא אלי, מתנצל, מגיש לי קפה חם ״עוד מעט אני מתפנה.״ עם כוס קפה לוהט בידי סובבתי בין משאיות הענק, מרצדס ממותקנת, כבאית של מ.א.ן מעוטרת במגופי ניקל נוצצים, משאית מנוף אמריקאית גדולה וגם המשאית שעבורה הגענו אל התחנה, משאית מ.א.ן שאלעד מכיר הכי טוב, משאית המנוף ׳ברונטו׳. אלעד מפעיל מוכשר וכבאי וותיק בתחנת הכבאות של מערב ראשון לציון, גם נהג, גם כבאי, גם מפעיל ציוד הצלה מיוחד וגם…, חכו רגע, תיכף תשמעו את איציק, חברו למשמרת, של אלעד. בינתיים נגמרה ההדרכה היומית, אלעד מתפנה לפגוש אותי רשמית, מגיעים שניים, אלעד מושיט לי יד: ״אלעד בוטבול, והבחור לצידי, איציק, דובר התחנה ובעל כמה תפקידי הדרכה.״ אני מציע תצלום משותף של השניים ואיציק ממהר להתנתק, ״אני לא מצטלם ליד החתיך הזה, (הוא מתכוון לאלעד), למה לקלקל את התמונה.״ ואמנם, ׳דוגמן הבית׳ בכתבה שלנו יהיה אלעד.

אלעד, תושב ראשון לציון, נשוי ואב לשניים, מגוריו במערב ראשון אינם רחוקים מהתחנה, שהוא נמצא בכוננות הוא מגיע תוך רגעים לעמדת הכבאי שלו ולרכב החילוץ. אלעד וחבריו עובדים במשמרות 24/7, כל כבאי עובד 24, שעות ברצף (יש להם חדרי מנוחה בתחנה), ואחרי תורנות, הוא נמצא בבית 48 שעות, אז יש זמן לאישה ולילדים. וחלק מהזמן שהוא בבית הוא גם כונן הפעלה, במידה ויש מצב חירום הוא מוזעק ותוך 10 דקות הוא מגיע לתחנה. משאית המ.א.ן עמדה בצניעות ליד משאיות גדולות ומפותחות ממנה, אבל אלעד מחייך: ״מבחינה טכנולוגית אין כבאית שמשתווה אליה״.

חלק מהכבאיות נמצאות בשגרת יום, טיפולים וניקיון הציוד, משאיות הכיבוי עומדת בחניה ופניהם כלפי היציאה פניו כלפי היציאה. מוגנות משמש ומגשם ומבהיקות בניקיון. שתי כבאיות נמצאות מעט מאחור במשטחים גדולים ביום שנקרא פריסת ציוד, מוציאים את כל הציוד מנקים, מקפלים שוב את הצנרת, בודקים את תקינות הציוד ומחזרים הכל למקום. במידה ותהייה קריאה יש כבאיות בתורנות, אם יתאפשר מסבירים לי נוכל להצטרף, לצערנו לא נוכל לחלוק עם אלעד קבינה בגלל מגבלות החוק ובקבינה בסך הל שני מקומות.

בינתיים אלעד, על פי בקשתי, מוציא מתוך אפלולית המוסך כבאית אדומה מתוצרת היצרן הגרמני מ.א.ן, ״הרכב הזה נקרא בשפה הכבאית, ׳נשר׳, זהו רכב מנוף שמתרומם לגובה של 44, מ׳, יש בו חיבור לזרנוקי מים של מיכלית חיצונית, כבאית שדוחפת מים בלחץ עצום להפעלת הזרנוקים״. המנוף המורכב על המשאית מתוצרת של חברת ׳ברונטו׳, חברה שמתמחה בציוד לכיבוי אש מפינלנד. משאית של מ.א.ן מובלת ׳עירומה׳ מגרמניה לפינלנד, לוקח לחברה הפינית כשנה להתקין את המערכת המסובכת על המשאית. עתה אלעד העמיד את המשאית האדומה בחצר התחנה ״במשמרת על ׳הנשר׳ אנחנו שני אנשים, יוצאים איתה למבצע, שנינו גם נהגים וגם מפעילים, המערכת שמורכבת על המשאית מאוד חכמה, מרגע שרגלי התמיכה נפרסות בצידי הרכב לוקח למנוף להתרומם לגובה של 44 מ׳ דקה וחצי.״

אלעד ניגש אל המשאית, מתא תחתון מוציא את חליפת כבאים שכוללת בגד צהוב, חסין אש, חובש כובע, עליו נוצצים שני פנסים, מערכת קשר פנימית, מיקרופון והמון כיסים שבתוכם אני מניח יש ציוד חילוץ נוסף. כל הציוד המולבש על אלעד לא מפריע לו לתנועה קלה, הוא הולך אל אחורי המשאית, פותח דלת קטנה ומפעיל את המערכת השולפת את רגלי התמיכה החסונות מקדימה ומאחור שתומכות במשאית. תוך דקות הוא מטפס במעלה הסולם הקטן אל ׳המרפסת׳ שעל המשאית. לרגע מתעסק עם הכפתורים בתחתית המתקן ואז הוא נכנס אל הסל ומשם נמצא כל מערך השליטה.

בתוך ׳הסל׳ נמצאת מערכת חכמה של פיקוד, בנוסף לכלי הכבאים הרגילים: ווי הריסה, גרזנים, מערכות תאורה, אלונקה, ועוד ציוד חירום. כאמור המשאית מאוד מתוחכמת, מצוידת במערכות בטיחות והתראה מפני התהפכות שמסוגלות לעצור באחת את פעולות הרכב. לכן, כדי להפעיל את המערכת יש לעבור הדרכה, את ההדרכה לכבאים מתחנות בסביבה מעביר אלעד, ה׳נשר׳ הוא הכלי שלו, הוא מכיר אותו טוב ביותר ויודע להשתמש בו לעזרת הכבאים. כבר חמש שנים שאלעד מחובר ל׳נשר׳, יוצא עמו לפעולות חילוץ מורכבות. ״חלק מהכבאים״ מסביר לנו אלעד ״לא אוהבים את המערכת של ה׳נשר׳, יותר נכון, נראה שהם חוששים ממנה עד שהם לומדים אותה. מעטפת הבטיחות של הכלי מאוד מגבילה את מי שאינו מכיר מספיק טוב את המערכות, והמערכת כל כך משוכללת שהיא פשוט עוצרת כל פעולה, עד שמכירים בטעות ועושים תיקון״ ומה קורה במצב חירום, אנו שואלים. ״במצב חירום אין כזה דבר שיוצא מישהו שאינו מומחה במערכת, לכן בנוסף לתורנות שיש לנו 24/7, אנו גם מסתדרים בתורנות על ה׳נשר׳, יש לנו בתחנה גם משאית מנוף אמריקאית שמתפקדת די דומה ל׳נשר׳, חלק מהכבאים אוהב את השימוש בה כי היא פשוטה יותר לתפעול, אבל ה׳ברונטו׳ היא ׳היהלום׳ של רכבי החילוץ, ואנו משתדלים להעביר קורסים שרבים יוכלו לתפעל אותה״

ברגע של חיבה לברונטו אלעד עורך למעננו הדגמה של פעולת הסל באוויר, תוך שניות הוא מגיע עם הסל לכל מקום בחצר, אני מנסה לדמיין מה קורה שמורכב על הזרנוק הגדול, המחובר לצינור ומשאבה של כבאית שדוחפת מים בלחץ גבוה, אחרי השיטוט במרחבים בתוך הסל מנחית אותו אלעד, יורד לבוש בבגדי הכבאים נשען על הסל, בחיבוק עדין למשאית מספר כאילו מתגאה בבן שנולד: ״המשקל של המשאית שמונה טון, המשקל של מערכת ה׳ברונטו׳ הפינית עוד 12 טון,״ אחר שולח מבט גאה במשאית טיפוחיו כאב גאה. שאלתי את אלעד האם הסל יכול גם להיות מרפסת של חילוץ. נראה שאלעד כועס על עצמו ששכח פרט חשוב: ״בטח, בטח, הסל משמש כמרפסת קדמית לחילוץ, אנו יכולים לשאת משקל של 500 ק״ג, בגלל הזריזות של המנוף אנו יכולים לחלץ במהירות בעזרת הסל.

לצערנו (וגם לשמחתינו), באותו בוקר לא היו קריאות שהזדקקו לרכב ה׳נשר׳, משאיות כיבוי יצאו פעמיים בסערת מנועים וסירנות דרך השער הצהוב לעזור למי שזקוק לעזרה, באחד הפעמים יצאו לחלץ נפגעים בתאונת דרכים. שאר הכבאים היו עסוקים במלאכת היום, בבדיקה של הציוד, מילוי מים, (בטח יש להם חשבון מים ענק) וגם ארוחת בוקר.

מסתבר על פי הכבאים, שלא צריך אלף כבאים לכבות את האהבה, מספיק כבאי אחד מיומן שיודע להצית את אש האהבה ואחר כך לשלוט באש.

(הכתבה פורסמה בירחון לרכב, 'טראק' – המשאית, ׳ברונטו׳, מ.א.ן TGM 18.290 )